המספרים לא משקרים: ישראל מול איראן – הקרב התודעתי שכבר הוכרע 13/04/2025

 בס"ד

המספרים לא משקרים: ישראל מול איראן – הקרב התודעתי שכבר הוכרע

ב־13.06.2025 פרצה מלחמה בין שתי מדינות שמייצגות לא רק עימות צבאי, אלא גם התנגשות עמוקה בין תדרים נומרולוגיים. ישראל פועלת מתוך תדר של חופש והובלה; איראן נושאת קרמה של הרס עצמי. ניתוח מקיף של המפות הקבליות חושף: הניצחון הרוחני כבר בידיים של ירושלים.

הקדמה עקרונית: גם מדינות הן ישויות נומרולוגיות

כאשר ברשותנו שם מלא ותאריך לידה – בין אם מדובר באדם פרטי, שותפות עסקית, חברה בע״מ, עיר או מדינה – ניתן להתייחס אל הישות כאל אורגניזם חי ונושם. ממש כמו אדם, גם מדינה פועלת מתוך מבנה נפשי, תודעתי וקרמתי שמתגלה דרך מפת עץ החיים הנומרולוגית־קבלית. ניתוח שכזה חושף את הייעוד, הפחדים, הפוטנציאל והתהליך הרוחני שהישות הקולקטיבית עוברת. כך נבחנת המלחמה שבין ישראל ואיראן לא רק כמאבק מדיני, אלא כסיפור של תודעה מול קרמה, של תיקון מול קיבעון.

פרק ראשון: מה קרה באמת ב־13.06.2025?

היום הקוסמונומרולוגי היה 1=10 – יום פתיחה עוצמתי שמביא עמו אנרגיה דרמטית, מחייבת הכרעה ויוזמה. עבור ישראל, זהו יום אישי 1=28, יום של התחלה מדויקת, החלטית ואסטרטגית. עבור איראן, מדובר ביום אישי 5=14, רועש ותזזיתי, עם נטייה לפעולה מתוך לחץ רגשי ואובדן שליטה פנימי.

פרק שני: ספירת תפארת – מה באמת ממלא את הלב?

ספירת תפארת היא הלב של המפה, המספרת על ייעוד הנשמה של המדינה.

ישראל נולדה עם תפארת 5=14 – ייעוד של חופש, תנועה, גישור והפצת מסרים. היא נועדה להיות קול עולמי של חכמה ורוחניות.

איראן, לעומתה, נושאת תפארת 4=13 – ייעוד קארמתי כבד. עליה לתקן מבנים קשיחים, אך היא נאחזת בשליטה, מה שמעכב את מימוש הפוטנציאל הרוחני שלה.

פרק שלישי: ספירת כתר – כיצד פועלות המחשבות?

כתר היא ספירת המחשבות, מקור התודעה העליונה.

לישראל יש כתר 3 – תודעה אינטואיטיבית, יצירתית ומכילה. היכולת לחשוב "מחוץ לקופסה" מובילה אותה לפתרונות חדשניים.

גם לאיראן כתר 3, אך היא מתרגמת אותו לפיזור רגשי, אשליה ונטייה להתמכרות לרושם חיצוני במקום לעומק מוסרי.

פרק רביעי: ספירת יסוד – מה מביאה עמה הילדות?

ספירה זו חושפת את המטען הגלגולי, הילדותי והכישרונות הטבעיים.

לישראל יסוד 8=17 – כישרון מולד לצדק, ניהול ושליטה מוסרית. כבר בלידתה, נדרשה להנהיג בעולם כאוטי.

לאיראן יסוד 2=11 – רגישות עילאית, אינטואיציה חזקה, אך גם פגיעות עמוקה ותלות רגשית שקשה לה להיחלץ ממנה.

פרק חמישי: ספירת נצח – כיצד מצליחים ביומיום?

נצח מלמד על העשייה, ההובלה והפעולה בשטח.

ישראל עם נצח 5=14 – נעה קדימה, חדשנית, יוזמת ומובילה. יש לה כוח תנועה שמחבר בין טכנולוגיה לרוח.

איראן, עם נצח 6=15 – שואפת לשליטה דרך עטיפה רגשית. יש ניגוד בין מה שהיא מציגה לבין כוונות של שליטה מוסרית וכוח פנימי.

פרק שישי: ספירת הוד – היכן הספקות?

הוד מגלה את מקומות הפחד, ההתלבטות והחיכוך הפנימי.

ישראל נושאת הוד 3=12 – פחד ביטוי, רצון לרצות ופייסנות. אך דווקא מהמקום הזה יכולה לעלות השראה עולמית כשנבחרת האמת.

איראן מחזיקה הוד 9=18 – אידיאלים שמתנגשים ברגש הרסני, דרמה פנימית עמוקה וחזון בלתי מושג שגורם לתסכול תמידי.

סיכום: מי תנצח – ומה יישאר?

העימות שבין ישראל לאיראן אינו רק עימות של טילים, גבולות או בריתות בינלאומיות. זהו קרב בין שני תדרים תודעתיים – בין מדינה שתפקידה להאיר, להפיץ, להוביל ולגשר; לבין מדינה שכלואה בתודעת תיקון קארמתי, שבירה פנימית וצורך עז בשליטה.

ישראל פועלת ממקום של חופש, ניידות מחשבתית, פתיחות תודעתית, ותשוקה עזה להפוך לאור לעמים – גם אם היא עצמה עדיין נלחמת בספקות פנימיים. לעומתה, איראן נושאת מטען רגשי לא פתור, זיכרון טראומתי קולקטיבי, ותשוקה עזה לנקמה בתחפושת אידיאולוגית.

המפות הנומרולוגיות של שתי המדינות מגלות תמונה עקבית: ישראל מכוונת לתנועה, תיקון ושיתוף, ואילו איראן נסחפת לעבר פיצול, בידול וקריסה מבפנים. התדר של ישראל יוזם ובהיר; התדר של איראן מקובע, דרמטי ועמוס בקרמה לא פתורה.

ולכן, גם אם יהיו ימים קשים – התוצאה ברורה: הניצחון יהיה בידיים של זו שפועלת מתוך תודעת תיקון ולא מתוך תודעת הרס. הניצחון – בראש ובראשונה – הוא ניצחון התודעה.

 

עו"ד אפרת קליפר דוגמא – היועצת המשפטית של עמותת ליל״ך כשהלב מדבר והחוק מקשיב 09/06/2025

 בס"ד

עו"ד אפרת קליפר דוגמא – היועצת המשפטית של עמותת ליל״ך כשהלב מדבר והחוק מקשיב

במסגרת תוכניתנו "מדברים רדיו" קיימנו ביום שני ביום שני, י"ג  בסיוון ה'תשפ"ה, 09 ביוני 2025 מפגש מיוחד עם עמותת ליל״ך – לחיות ולמות בכבוד, על אהבה, כבוד וסוף שאפשר לבחור בו. ייפוי כוח, צוואה בחיים, וזכות הבחירה ברגעים הכי אנושיים. כי סוף החיים הוא חלק מהחיים, ואפשר לנהל אותו כמו שחלמנו: בכבוד, ברגישות וללא סבל.

 

לחיות בכבוד: כשבחירה, רגש וחוק נפגשים בסוף החיים

עו"ד אפרת קליפר דוגמא לא רק מדברת על סוף החיים – היא חיה את השליחות הזו בכל יום מחדש. כאם לשלושה, עורכת דין, ונוטריונית עם משרד עצמאי העוסק בגישור, מקרקעין, צוואות וייפוי כוח מתמשך, היא מקדישה חלק ניכר מזמנה לעשייה ציבורית כחלק מעמותת ליל"ך – לחיות ולמות בכבוד.

עמותת ליל"ך עוסקת באחד הנושאים המורכבים והרגישים ביותר בחיים שלנו: הזכות לתכנן את סוף חיינו על פי אמונתנו ורצוננו. ברקע המשפטי ניצבים שורת חוקים חשובים כמו חוק החולה הנוטה למות, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חוק זכויות החולה, חוק הכשרות והאפוטרופסות ועוד – אך בלב העשייה נמצא האדם.

החוק בישראל קובע כי חולה הנוטה למות הוא מי שתוחלת חייו אינה עולה על שישה חודשים, אפילו אם יינתן לו טיפול רפואי. חולה במצב סופי הוא מי שתוחלת חייו אינה עולה על שבועיים. החוק מאפשר לאותו אדם להחליט אם ברצונו לקבל טיפול רפואי, או להימנע ממנו.

קליפר דוגמא מתארת את כל זה דרך עדשת המציאות – בליווי סיפורים אישיים, כמו זה של חברתה נורית קרן, שאובחנה כחולה בסרטן ריאה. יחד הן יצאו למסע שמטרתו הייתה להפוך את סוף החיים למכבד, נעים עד כמה שניתן, ומוקף באהבה. הסיפור הזה לא נגמר עם המוות – הוא הפך לדרך חיים.

עמותת ליל"ך רואה בטפסים שגובשו על ידה – הנחיות רפואיות מקדימות וייפוי כוח – לא רק מסמכים ביורוקרטיים, אלא מתנה של ממש: למשפחה, לצוותים הרפואיים, ובעיקר לאדם עצמו. מתנה של בהירות.

עו"ד קליפר מדברת על הרצון לא לסבול, על הבחירה להישאר נאמן לעצמך גם כאשר אינך יכול לבטא זאת, ועל האחריות האישית להסדיר את הדברים מראש – לא מתוך פחד מהמוות, אלא מתוך אהבה לחיים.

היא מזכירה לנו שהשיחה הזו לא עוסקת רק בזקנים או חולים. היא נוגעת בכל אחד. זה עלול לקרות לכל אדם, בכל גיל. דווקא בשל כך, חשוב לדבר על זה מוקדם.

"אני לא מקדמת המתת חסד", היא מדגישה, "היא לא חוקית בישראל. אבל אני כן מקדמת חיים מלאים בכבוד – עד הרגע האחרון".

זו לא רק שיחה על חקיקה, אלא על חמלה. לא רק על זכויות, אלא על הקשבה. לא רק על תהליך – אלא על תקווה.

בימים שבהם רובנו חוששים לדבר על המוות, השיחה הזו היא קרן אור של כנות, של אומץ, ושל חינוך חברתי.

בסוף, כמו שפרויד אמר – הדרך בה אנו מתים היא חלק בלתי נפרד מהדרך בה אנו חיים. ועו"ד אפרת קליפר דוגמא מלמדת אותנו לחיות – גם את הסוף – אחרת.

 

מה חשיבותה של התוכנית היום?
הציבור בישראל מזדקן, הרפואה מתקדמת, אבל שיח על סוף החיים עדיין בגדר טאבו. התוכנית מביאה ידע חיוני, כלים משפטיים מעשיים ורגישות נדירה לנושא שממתין לכל אחד מאיתנו. זו תוכנית שיכולה לשנות חיים – ואולי יותר מזה: לשנות את הדרך בה אנחנו נפרדים.

למה כדאי לשים את כל הדברים בצד ולהקשיב לעו"ד אפרת קליפר דוגמא?
בגלל הכנות. בגלל העומק. בגלל שכל אחד מאיתנו עלול למצוא את עצמו – או את יקיריו – ברגע שדורש החלטה. זו תוכנית שמכינה אותנו לרגע הזה, ומאפשרת לבחור אחרת. עם כבוד. עם אהבה. עם כלים.

מה מיוחד בתוכנית עם עו"ד אפרת קליפר דוגמא?
היא לא רק משפטנית – היא בת אדם. היא באה עם לב פתוח, ידע מקצועי, סיפור אישי, ולב ענק. התוכנית הזו שוזרת חוק, חמלה וחיים, עם מסר ברור: גם את הסוף אפשר לכתוב מחדש.

 

להאזנה  לשעה הראשונה לחץ כאן

להאזנה  לשעה השנייה לחץ כאן

 

השירים שהושמעו בתוכנית:

שלמה ארצי – דמיינו לכם

מילים ולחן: שלמה ארצי

חוה אלברשטיין - שיר משמר

מלים: נתן אלתרמן, לחן: סשה ארגוב

יגאל בשן - שיר סיום

מילים: נעמי שמר לחן: מנוס חאג'ידאקיס

החגיגה נגמרת – הכל עובר חביבי

מילים ולחן: נעמי שמר

שיר של יום חולין – אילנית

מילים: רחל שפירא, לחן: יאיר רוזנבלום

שיר עשרת הספירות

מילים: שרון נריה בר-און, לחן וביצוע AI

                           

                           יו"ר ועדת רדיו וחבר הנהלה באיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית

                                                       קטלוג העשייה שלי

 

ליל"ך: כשתודעת הסיום נכתבת באהבה – ומה מספר 9 לוחש לנשמה 06/06/2025

 בס"ד

 

לילך: כשתודעת הסיום נכתבת באהבה – ומה מספר 9 לוחש לנשמה

עמותת ליל״ך עוסקת לא במוות – אלא בחיים שמתוך בחירה. הגימטריה של שמה, והמשמעות הנומרולוגית שלה, חושפות עד כמה המסע שהיא מובילה כתוב כבר בשם. ומה מגלה לנו הספרה 9 על הסוף שיכול להפוך לשיא?

יש שמות שנושאים בתוכם שקט. יש שמות שמרחפים בלחישה עדינה – כמו "לילך".

אבל מאחורי האותיות היפות מסתתרת מערכת של מסרים עמוקים, תדרים שמדברים עם הנשמה בשפה שרק היא מבינה. בלילך יש ריח של פריחה, יש רוך, יש גבול – אבל גם תעוזה. ויש בה מספר. יש בה 9.

האותיות ל-י-ל-ך בגימטריה מלאה הן: ל = 30, י = 10, ל = 30, ך = 20.
בסך הכול 90.

אבל בנומרולוגיה הקבלית אנחנו לא עוצרים במספר המלא. אנחנו מצמצמים – כדי לחשוף את הליבה, את הניצוץ.
ל בגימטריה מצומצמת היא 3 (3+0), י היא 1, ל שוב 3, ך היא 2 (2+0).
3 + 1 + 3 + 2 = 9.
3 + 1 + 3 + 2 = 9.

והמספר 9 הוא מספר שאי אפשר להתעלם ממנו. הוא לא שייך לעולם הזה כמו ש-4 שייך לקרקע, או 6 שייך לבית. 9 שייך למה שמעבר. הוא שייך לפרידה שמלאה באור, לסיום שיש בו השלמה, לחמלה שלא נולדה מפחד – אלא מאהבה עמוקה.
עמותת ליל״ך לא נושאת את השם הזה במקרה. השם הזה מזמן אותה בדיוק למקום שבו היא פועלת: רגע לפני הסוף, כשכבר אין מילים – רק רצון. רק מבט. רק שאלה אחת מהדהדת בלב: איך אני רוצה שזה ייראה?

 9הוא המספר שמסכם, שסוגר מעגל, שמכין את הקרקע למשהו חדש. הוא המספר של סיום חיים מתוך תודעה גבוהה – לא מתוך קריסת מערכות, אלא מתוך בחירה. זהו הסיום שלא קורא תיגר על החיים – אלא מתעקש להישאר נאמן להם עד הסוף. כי יש דרך למות. ויש גם דרך לבחור איך.

הנומרולוגיה הקבלית מלמדת שכל נשמה בוחרת את המסע שלה מראש – כולל גם את הדרך לצאת ממנו. יש מי שנשמתם מבקשת להחזיק, ויש מי שנשמתם מבקשת לשחרר. ויש את אלה שזקוקים רק לדבר אחד: שיכבדו את הבחירה שלהם. עמותת ליל״ך נולדה מהצורך הזה. לא להאיץ את הסוף – אלא לתת לאדם לכתוב את הסוף שלו בעצמו.

המספר 9 מזוהה עם כוכב מאדים (מרס) בנומרולוגיה הקבלית, אבל בהקשרים רוחניים רחבים יותר הוא גם מספר של אהבת אדם, של ריפוי עמוק, של נתינה ללא תנאי. אדם שמספר הייעוד שלו (ספירת תפארת בעץ החיים הקבלי) הוא 9, הוא אדם שבא לשרת, לשחרר, לרכך. בדיוק כמו המסר של ליל״ך – לשחרר את המאבק, לרכך את המעבר, ולאפשר לכל אדם לסיים את חייו מתוך שקט פנימי.

הגימטריה של ליל״ך – גם המלאה (90) וגם המצומצמת (9) – מציירת את אותה תמונה משני כיוונים: מצד אחד, המספר 90 הוא כמעט שלם. הוא מבטא זמן. הריון. הבשלה. תהליך. ומצד שני, 9 אומר: עכשיו, זה הזמן לשחרר.

וזה בדיוק מה שליל״ך מבקשת לאפשר.
להשיב את כבוד האדם לרגעיו האחרונים.
להחזיר את הבחירה למקום שבו היא כמעט נעלמה.
להפוך רגע שבדרך כלל מלווה בפחד, כאב וחוסר אונים – לרגע של חסד.
לא קל לדבר על מוות. לא קל לדבר על הסוף.
אבל הנומרולוגיה הקבלית והעמותה הזו נפגשות בדיוק בנקודה שבה שותקים כולם – והנשמה רוצה שיקשיבו לה.
ואז, דווקא שם, במספר 9, נולדת פתאום הבנה עמוקה:
אולי הסוף – הוא לא באמת סוף.

אולי הוא פשוט הרגע שבו הנשמה זוכרת למה באה.
ויוצאת – בדיוק כמו שנכנסה: עטופה באור.
ולפעמים, כשכיבדו את הבחירה שלה, היא גם יוצאת – בחיוך.