חד אבחנה : נתיב הערכים – גבורה, צניעות ותקווה בדרכו של רס״ן דביר ציון רווח הי״ד 21/07/2025

נתיב הערכים – גבורה, צניעות ותקווה בדרכו של רס״ן דביר ציון רווח הי״ד

במסגרת תוכניתנו "מדברים רדיו" הקדשנו שידור מיוחד ביום שני 21/7/2025, בשעה 11:00, הקדשנו שידור מיוחד לזכרו של רס"ן דביר ציון רווח הי״ד אשר לא ביקש להיות גיבור גדול; הוא ביקש להיות מפקד שמחבק, מוביל ומגן. ב-6 בינואר 2025, בקרב בבית חאנון, הפך לסמל של חתירה למגע שלא משאירה אף לוחם מאחור.

אביו אברהם, מספר על הילדות בירושלים, הפציעה במסלול הקצינים, הימים הארוכים בחזית והמורשת שממשיכה לפעום דרך עמותת גדוד 932 ומפגשי המשפחות השכולות.

הצטרפו לשידור המיוחד ונזכור יחד שערכי גבורה, צניעות וענווה יכולים לנצח כל חושך, אם רק נבחר להדליק אותם. ביום שני ב 11:00 בבוקר, קחו נשימה והצטרפו לרדיו – נזכור, נתרגש ונחזיק לב אחד. נשאל: כיצד נוכל להפוך את ערכי הגבורה, הצניעות והתקווה שהותיר רס״ן דביר ציון רווח הי״ד למורשת חיה בחיי היומיום שלנו?

רס"ן דביר ציון רווח הי״ד היה בן עשרים ושמונה בלבד כשנפל בקרב בבית חאנון, ועם נפילתו נחתם פרק בהיסטוריה המפוארת של גדוד 932 – אך גם נפתח פרק של השראה לאומית. דביר, בכורם של אברהם ועשירה, נולד בירושלים ב-7 בנובמבר 1996. עוד בילדותו התבלט בסקרנות ובהתמסרות מקסימה לכל משימה – אימון כדורגל בבוקר מוקדם, לימוד גמרא בערב או טיול עם תנועת-הנוער בהרי יהודה. מי שהכירו אז זוכר מצפן פנימי מדויק: שילוב נדיר בין חיוך שקט לנחישות עיקשת.

באוגוסט 2015 התגייס לחטיבת הנח״ל ובחר בגדוד 932 מתוך רצון להימצא בחזית הפעילות המבצעית. את מסלולו החל כטירון, המשיך כחייל מצטיין, ולאחר מכן בקורס מ״כים. כבר שם היה ברור למפקדיו שזה חומר של קצינים: אדם שמוביל ברגליים, לא רק במלים. הוא התעקש לצאת לקורס קצינים; באמצע ניווטים נפצע ביד, אך חבש אותה, נשך שפתיים וסיים את המסלול – אחד הראשונים בשכבתו.

כשהגיע לגדוד מחדש, פיקד על מחלקה צעירה ולימד את אנשיו לעמוד זקופים מול מציאות משתנה. בהמשך מונה לסגן מפקד פלוגה מצטיין. הוא ידע שמנהיגות איננה עניין של דרגות, ולכן התנדב לפקד על פלוגת טירונים: "אם אעצב אותם נכון – אחזיר לגדוד כוח חזק יותר," אמר. וכך היה: הטירונים הפכו ללוחמים מגובשים שמסננים מצבי לחץ בהומור ובדבקות במטרה, ממש כמפקדם.

המשך דרכו הצבאית התנהל על רקע התבערה האזורית. מלחמת 7 באוקטובר פרצה כשדביר כבר קצין אג״ם. במשך 470 ימי לחימה תיאם כוחות, סיכן את עצמו פעם אחר פעם – לא מהמשרד אלא מהתעלה. בשיא הקרבות, כשפלוגת הפלחה״ד נותרה ללא מפקד קבוע, לקח אחריות והוביל אותה לסדרת מבצעים שהוגדרו בצניעות "דיוקי פגיעה", אך הלוחמים יודו כי הצילו חיים רבים. באחד מהם לכד עם אנשיו יותר מ-200 מחבלים והוציאם למגרש כדורגל בבגדים תחתונים – פעולה שנכנסה לדפי ההיסטוריה הקרבית.

תוך כדי כך ספג פציעה בגב – פריצת דיסק שהקשתה עליו ללכת – אך שום דבר לא עצר אותו: הוא דידה בקצב החיילים ושמר להוביל. "הכאב הוא רק מידע," אמר לחובש, "אני עוד צריך להגיע ראשון לדלת." החתירה למגע לא הייתה סיסמה אלא אורח-חיים. חייליו מספרים שלא הייתה פינה שלא בדק בעצמו ולא לוחם שלא הכיר בשמו.

חבריו מספרים כי מעבר ליכולותיו הטקטיות, דביר היה ספר מהלך: ציטט פסוקי תהלים במסעות לילה, ערך "מי שברך" באמצע הפסקת קפה לשמירה, והדגיש כי הכוח האמיתי של צה״ל הוא ערבות הדדית הנרקמת בין לוחמים. מילים אלו הפכו למנטרה של גדוד 932, שמעדיף לדחוף קדימה יד ביד ולא לבד.

ביום שני, 6 בינואר 2025, כשסייר עם אנשיו בבית חאנון, פגע טיל נ״ט במבנה שבו שהו. דביר מצא את מותו יחד עם סגנו, סרן איתן ישראל שכנזי. ארונו נטמן בהר הרצל; לידו צימח עם שלם זיכרון חי. הוא הותיר רעיה, אור, בהיריון מתקדם ובנם צור בן השנתיים, הורים שבורים ואחים שכל ייעודם כעת הוא להנציח.

האבל הפרטי הפך למיזם ציבורי: אברהם רווח, אביו, עומד כיום בראש עמותת גדוד 932, מחבר לבבות של משפחות שכולות ומקים בית-כנסת ומרכז רוחני שיישאו את סמל המורשת של בנו. בבסיס העשייה עומדים הערכים שדביר גילם – גבורה, צניעות וענווה – היוצקים לזיכרון קול יציב של תקווה: שהנחישות שלו תהפוך לתשתית מוסרית עבור הדור הבא.

כל מי שפגש בו מעיד שחיוכו הקטן הפיח ביטחון גם בזמנים הקשים. דוגמתו מלמדת כי הניצחון נשען לא רק על נשק, אלא על רוח, אמונה הדדית וחסד אנושי הפורץ מתוך אהבת אחים המתרחבת מיום ליום.

סיפורו איננו רק כרוניקה צבאית; זהו מכתב אהבה לארץ ולאדם. הוא מלמד כי מנהיג אמיתי נמדד לא בתיאורים הרואיים אלא באיך נגע בנפשם של הסובבים אותו: דביר היה הראשון לשבור דלת, אך גם הראשון לחבק, לשלוח הודעת עידוד באמצע לילה ולהתעניין במשפחות לוחמיו. דרכו מזכירה שהחתירה למגע צריכה להיות גם בין לב ללב. בזכותו נזכור כי מדינת ישראל קמה בזכות אנשים כמוהו – הלב הפועם והרוח שבעורף. מורשתו תחיה ותמשיך להוביל דורות באורה של אהבה.