מאוגנדה אל מרכז הכוח העולמי: דמותו של זוהרן ממדאני והאתגר שבניהול זהות עירונית מורכבת 06/11/2025

 בס"ד

מאוגנדה אל מרכז הכוח העולמי: מהי ההנהגה שמביא זוהרן ממדאני לניו יורק?

בחירתו של זוהרן ממדני לראשות העיר ניו יורק אינה עוד פרק פוליטי. היא פרק תודעתי. רגע שבו עיר, אולי עולם שלם, עוצר ושואל: מהו בית, מהי שייכות, מהו אדם בתוך מרחב משותף. ניו יורק איננה רק עיר. היא זירה של מפגש מתמיד בין זהויות, תפיסות, זיכרונות ושפות. היא עיר שבה היסטוריה מתרחשת בזמן אמת. כאשר אדם שנולד באוגנדה, בן למהגרים, בעל זהות מוסלמית וחינוך ציבורי, הופך למי שמוביל את העיר הזו – הסיפור הוא יותר מהאיש. הוא השאלה כיצד מנהיגות נולדת בעידן רווי פחדים ותקוות.

ממדני גדל באוגנדה בתוך קהילה שבה האדם הוא חלק מרקמה, לא יחידה מבודדת. הוריו פעלו ברפואה ובשירות קהילתי. שם, עוד לפני פוליטיקה, למד שהעולם נשען על יחסים ולא על מאבק כפייתי. משם הגיע לארצות הברית, ושם, בתוך שכונות ההגירה, גילה מחדש אמת שכבר ראה בילדותו: חברה נמדדת ביכולתה לראות את האנושיות של האדם שמולה.

אבל הנהגה אינה רק כוונות טובות. היא היכולת להחזיק מורכבות מבלי להישבר. כאן נכנסת מפת עץ החיים הקבלית, לא כמיסטיקה, אלא כמפת תודעה. כדי להבין את האופן שבו עשויה להיראות הנהגתו, נבחן את מפתו לפי עץ החיים הקבלי — כלי אבחוני שאינו עוסק באידיאולוגיה או בתעמולה, אלא במהות התודעתית של האדם: מה מניע אותו, מה מרגיע אותו, מה מפחיד אותו ומהו פוטנציאל התיקון שהוא נושא.

עץ החיים הקבלי

בספירת כתר, מספר 6, מופיעה שאיפה להרמוניה. זה איננו אדם הבוחר בכוח כדי לשלוט, אלא אדם המבקש למצוא את נקודת הגובה שבה זהויות אינן מתנגשות אלא נושמות זו לצד זו. זהו מבט של איחוי, לא של מחיקה.

חכמה 5 מעניקה גמישות מחשבתית. הוא אינו מקובע בדעה. הוא מקשיב. הוא משנה. הוא מבין שהאמת אינה אבן אחת, אלא מרקם חי.

בינה 9 מוסיפה לב, עומק, חמלה. היכולת לשאת כאב שאינו שלו. אך רגש עמוק כזה זקוק לרסן. ולכן נכנסת דעת 6, המשויכת למאזניים. כאן נמצא המבחן. האם האיזון יהיה אמיץ או מפויס. האם הוא יעמוד בעמדת לב יציב, או ינסח עצמו בהתאם ללחץ.

בחסד-גבורה 1 פועם כוח הפעולה. זהו אדם היכול להכריע, לפעול, לקום. אבל הכוח הזה חייב להגיע מן הלב ולא מן הפחד שלא יראו אותו. כאשר הוא פועל מתוך שקט – הפעולה צלולה. כאשר מתוך צורך להוכיח – היא נוקשה.

תפארת 3 מביאה את מתנת השפה. הוא מדבר כדי לחבר. כדי לייצר בית במילים. זו הנהגה שאינה כופה, אלא פותחת מרחב.

נצח 4 מצביע על סבלנות. הוא איננו מבקש מהפכה מיידית, אלא בנייה שורשית. הוד 2 מלמד על מודעות גבוהה לאופן שבו אחרים רואים אותו – ומתוך זה נולד הצורך להיזהר מהיסחפות לריצוי. יסוד 9 מגלה את היכולת לייצר קשר אנושי אמיתי. ומלכות 4=13 מביאה את מבחן המימוש: האם הרעיונות יהפכו למערכת עובדת, נשימתית, חיה – או שיקפאו למבנה קר וחסר נשמה.

שנת ההנהגה: שנה אישית 1=19, חודש 3 ויום אישי 8

הזמן שבו הוא ניצב כעת משמעותי לא פחות מהתכונות. ממדני נכנס לתפקיד בשנת הנהגה אישית 1=19  זוהי שנה שבה אדם מגדיר מחדש את ה"אני המנהיג". במספר 1 נמצא דחף ליצור התחלה חדשה. במספר 19 נמצא המאבק הפנימי בין עוצמה פנימית לבין סכנת קורבנות. אדם עלול להאמין שעליו "להיאבק כדי להוכיח". או ליפול לתחושה ש"אין לי מקום וכולם נגדי". שנה זו דורשת ממנו לבחור בכל צעד: האם אני פועל מן הלב או מתוך פחד. כאשר היא מתנהלת מתוך שקט – 1=19 היא שנה של לידה מנהיגותית. כאשר היא מתנהלת מתוך מאבק – היא הופכת לשנה של התגוננות.

החודש הנוכחי שלו הוא חודש אישי 3. זהו חודש שבו השפה אינה רק כלי – היא הקרקע. זו תקופה שבה מנהיג אינו נבחן בחקיקה או בתכנון מבני, אלא באופן שבו הוא מנסח את עצמו. בחודש כזה, דיבור צריך להיות ברור. פשוט. אמיתי. אם הוא ידבר כדי להתחבב – השפה תתפורר. אם ידבר מתוך אמת פנימית – הציבור ירגיש זאת.

ובתוך החודש הזה, הוא נבחר ביום אישי 8 שהוא יום של הכרעה. זהו הזמן שבו כותבים חוק, קובעים מדיניות, שמים גבול. הכוח של יום 8 נמדד בשאלה: מאיפה הוא מגיע. כוח שבא מן השקט – בונה. כוח שבא מן הצורך להוכיח – מתמוטט.

ההיסטוריה כצל מלווה: שאלת הדעווה

כדי להבין מדוע בחירתו עוררה חרדה בחלק מהציבור, יש לחזור לצל היסטורי עמוק. בשנת 1453 כבש הסולטאן העות'מאני מהמט השני את קונסטנטינופול והפך אותה לאיסטנבול. האירוע לא נתפס רק ככיבוש טריטוריאלי, אלא כקריסת עולם תרבותי. מאה שנים אחר כך, סולימאן "המפואר" הפנים כי כוח אינו משנה תודעה, אך שפה, חוק, מנהג, נוכחות – כן. משם התפתחה תפיסת ה "דעווה": השפעה תודעתית-תרבותית מתמשכת, לא בכוח החרב אלא בכוח ההרגל.

כאשר חלקים בציבור האמריקאי והיהודי הביעו חשש מבחירתו של ממדני, הם לא דיברו עליו כאדם. הם דיברו מול הזיכרון הזה. מול השאלה: האם צביון יכול להשתנות לאט, מבלי שאיש ישים לב. אך מפתו של ממדני מראה בבירור: אין בו דחף לכיבוש. אין בו רצון למחיקה. יש בו תודעת איחוי.

ומה עם היהודים של ניו יורק?

זוהי קהילה שאינה רק קבוצה דתית. היא זיכרון חי של אלפיים שנות שייכות, אובדן, בנייה מחדש. זיכרון של אובדן בית ראשון, של בית שני, הגלות הנוראה, גירוש וכמובן השואה. לכן, הבית בניו יורק הינוש בית שנבנה בזהירות, ברגישות, בשורש. דווקא משום כך, בשנים האחרונות נשאלה השאלה הכואבת: האם עדיין בטוח כאן. והפעם, לא במובן המשטרתי בלבד, אלא במובן השייך ללב.

ובתוך זה קם גל אנטישמיות שלא הגיע מבחוץ אלא מתוך העיר עצמה. לא כמכת מדינה, אלא כרטט של תודעה. אנטישמיות אינה רק שנאה. היא מראה של חברה שאיבדה את בטחונה בזהותה. עיר שבה אדם מפחד להיות מי שהוא, היא עיר שנשמתה נסדקת.

ממדני ייבחן כאן במקום העמוק ביותר. לא במה שיאמר בטקסים. לא בחקיקה. אלא בשאלה: האם הוא רואה את היהודי כאדם. מי שיש לו זיכרון, נשמה, שורש. האם הוא עומד לצדו גם כשזה לא נוח פוליטית. אם כן – תיבנה שותפות. אם לא – האמון יתפורר.

ממדני לא הגיע לכבוש את ניו יורק. הוא הגיע לנסות לרפא אותה מבפנים. אבל ניו יורק היא עיר שאינה מקבלת הנהגה מהוססת. היא מריחה אמת. היא מריחה פחד. היא יודעת לזהות מנהיג הפועל מתוך לב, והיא יודעת לזהות מנהיג הפועל כדי להוכיח.

אם ינהיג מתוך שקט פנימי, מתוך ראיית אדם כאדם, מתוך תודעת מרחב שאינה מוחקת אף אחד – העיר תיפתח ותנשום. אם יפעל מתוך פחד או לחץ – העיר תיסגר ותתכווץ אל תוך מאבקי זהות שכבר ראינו.

ומה אומרת פרשת השבוע – "לך לך" — על הרגע הזה

דווקא השבוע, בבתי הכנסת ברחבי העולם, קוראים את פרשת "לך לך". פרשה שאיננה רק תנועה גאוגרפית, אלא תנועה פנימית. אברהם מצטווה לעזוב מקום של היכרות, זהות וביטחון — וללכת אל ארץ שאינו מכיר, מתוך קול פנימי שאומר: יש מקום שבו נשמתך יכולה לנשום באמת. במשך הדורות הפכה הקריאה הזו לסמל של תנועה יהודית עמוקה: היכולת לדעת מתי זמן להיאחז, ומתי זמן לקום.

יש מי שהדיבור הזה מהדהד בו עכשיו. לא מתוך פחד, אלא מתוך הכרה שיש רגעים בהיסטוריה שבהם המרחב החיצוני כבר אינו מחזיק את הזהות כמו פעם. כאשר האנטישמיות בניו יורק גואה, כאשר הביטחון הקיומי מתערער, כאשר הזהות היהודית מרגישה כמו דבר שצריך להגן עליו בכל פעם מחדש — השאלה "האם אנחנו עדיין בבית" עולה שוב. פרשת "לך לך" אינה אומרת "כולם צריכים לעזוב עכשיו", אלא מציבה מראה: האם המקום שבו אתה חי מחזק את נשמתך, או שוחק אותה. האם הזהות שלך פתוחה, שקטה, חיה — או מכווצת ומתגוננת.

ויש מי שיחשוב על עלייה. ויש מי שיחשוב על ביסוס בית יהודי בטוח בתוך ניו יורק. ויש מי שיבחר להמתין ולראות. אך עצם העובדה שהשאלה הזו עלתה מחדש — אומרת שהלב היהודי מרגיש שהזמן השתנה.

"לך לך" אינו סיסמה.
זה קול פנימי שאומר: דע היכן הנשמה שלך יכולה לעמוד בקומה זקופה.

סיכום

זוהרן ממדאני אינו ראש עיר שמגיע עם תכנית כיבוש או שינוי זהותי מהיר. הוא מגיע מתוך חזון של חיבור. אך ניו יורק אינה עיר סלחנית. היא דורשת להנהיג מתוך יציבות פנימית, לא מתוך תגובתיות. אם ישמור על לב פתוח ועמוד שדרה יציב — יוכל להוביל תהליך של ריפוי עירוני. אם ייתן לפחדים, ללחצים או לספקות לעצב את הנהגתו — העיר תיסוג, והוא יחד איתה.

השאלה איננה מי צודק, אלא כיצד חיים כאן יחד — מבלי לוותר על מי שאנחנו.

בסופו של דבר, מנהיגות נבחנת לא בכוונותיה אלא ביכולתה לשמור על מרחב אנושי שבו כל הקולות מתקיימים זה לצד זה. אם ממדאני יעמוד יציב בזהותו הפנימית ויראה בכל קהילות ניו יורק שותפות מלאות לעיר — תיווצר כאן הנהגה של חיבור; אם ייסחף לריצוי ולחצים — ייפתח מחדש סדק של חוסר אמון שהעיר כבר הכירה היטב בעבר.

והשאלה איננה פוליטית כלל. היא פשוטה ועמוקה:

האם אנחנו יכולים לחיות כאן יחד — מבלי לוותר על מי שאנחנו.

 

האמת בעיני היוצרות – בין צדק פנימי לעובדה משתנה 05/11/2025

 בס"ד

 האמת בעיני היוצרות – בין צדק פנימי לעובדה משתנה

ניתוח נומרולוגי-קבלי של גלי בהרב-מיארה ויפעת תומר-ירושלמי

כותרת משנה

שתי נשים במוקד המערכת המשפטית הישראלית – שתיהן חזקות, דעתניות ובעלות תודעת שליחות – אך שונות בשורש היסודות ובדרך בה הן מפרשות אמת, צדק ומציאות בעולם משתנה.

ארבעת היסודות – כשאש של יצירה ואוויר של מחשבה מעצבים אמת

עץ החיים הנומרולוגי-קבלי רואה באדם מכלול של ארבעה יסודות – אש, מים, אוויר ואדמה – וכל יסוד מייצג רובד אחר בתודעתו.
האש היא כוח היצירה והרצון, האימפולס האלוהי שמניע שינוי ומוליד חיים.
המים הם רגש, אינטואיציה וזרימה, המאפשרים הכלה וחמלה.
האוויר הוא מחשבה, הבנה וחזון, היכולת לנתח ולנסח רעיון.
והאדמה היא מימוש, אחריות ודיוק, היסוד שמוריד את הרוח אל המציאות.

כאשר יסודות האש והאוויר שולטים באדם – נוצרת לעיתים אמונה פנימית עמוקה בצדקת הדרך, עד כדי תחושת "האמת אצלי".
זוהי אמת רוחנית שנובעת מהאש היוצרת ומהאוויר המנתח, אך בלעדי איזון עם מים (רגש) ואדמה (ענווה), היא עלולה להפוך לאמת מתכווננת – כזו שמתיישרת לפי הרצון והחזון, לא לפי העובדה.

גלי בהרב-מיארה – יסוד האדמה המחפש שליטה באש

במפתה של גלי בהרב-מיארה שולט יסוד האדמה, דרך ספירות כתר (4, אדמה), דעת (4, אדמה) וחסד-גבורה (4=13, אדמה).
האדמה מעניקה לה כוח של סדר, אחריות ועמידה נחושה בעקרונותיה. היא חושבת בקווים ישרים, פועלת במשמעת, ורואה את האמת כתהליך שיש לשמר, לא לעצב.

עם זאת, הבינה (7, מים) מביאה למפתה רוך פנימי ויכולת אינטואיטיבית עמוקה, אך כשהיא פוגשת באדמה – המים נספגים והרגש נעלם.
כך נוצר הצורך לשלוט גם באמת: לא רק לדעת אותה, אלא להגדיר אותה.

בהרב-מיארה חווה לעיתים את האש הפנימית שבה (הוד 3, אש) כיצר של צדק מוחלט.
האש מעניקה לה כריזמה, יצירתיות משפטית וחזון ניהולי, אך גם יכולה להצית עקשנות כאשר תפיסת המציאות אינה תואמת את אמונתה.
אז נכנסת לפעולה דינמיקה נומרולוגית-קבלית של כיפוף האמת – לא מתוך רמייה, אלא מתוך תחושת שליחות מוסרית לעצב את המציאות כפי שהיא צריכה להיות.

המספר הקַרמתי 4=13 – מאבק בין שליטה לשחרור

בספירת חסד-גבורה של גלי שוכן המספר הקרמתי 4=13, מספר שמלמד על התנגשות בין הצורך בסדר ושליטה (4) לבין קריאה פנימית לשחרר ולבנות מחדש (13).
זהו מספר של שינוי מתוך קושי – מעין קריאת תודעה להמיר נוקשות באמונה, להחליף ביקורת בחמלה.
אנשים הנושאים את 13 חווים לעיתים מהפכים פנימיים שמאלצים אותם להרפות מהשליטה וללמוד שהכוח האמיתי הוא באיזון, לא בכוח.
אצלה, האנרגיה הזו מתבטאת בכך שגם כשהיא ניצבת בעמדה בכירה ומוחלטת, חייה דוחפים אותה לגלות רוך מאחורי הקשיחות.

השנה והחודש האישיים – מאבק באינטואיציה הרכה

גלי בהרב-מיארה מצויה בשנת  9 אישית – שנה של סיומים, ניקוי פנימי, התבוננות ושחרור.
זו שנה שבה תודעת האדם נדרשת לעזוב את מה שאינו משרת עוד, כדי לפנות מקום למחזור חדש.
עם זאת, השנה הזו דורשת ענווה: להבין מתי לשחרר שליטה ומתי להניח לעולם לפעול.

החודש הנוכחי, 2 אישי, מביא עמו אנרגיה של רוך, הקשבה והכלה – אך זהו גם בדיוק המקום שבו היא חשה מאוימת.
המספר 2 מבקש שיתוף פעולה ודיאלוג רגשי, בעוד שמזגה האדמתי והנחוש נוטה להתנגד לכך.
כך נוצרת אנרגיה של "מאבק בבוץ": במקום להיענות לרוך, היא מתבצרת בעקשנות.
השיעור הרוחני שלה בתקופה זו הוא לאפשר לעצמה להרגיש מבלי לאבד סמכות – ללמוד שהרגישות אינה חולשה אלא כוח של אמת פנימית.

יפעת תומר-ירושלמי – יסוד האוויר יוצר את האמת מחדש

במפתה של יפעת תומר-ירושלמי בולטים יסודות האוויר והאש, המסמנים שילוב של מחשבה ויצירה, שכל ויוזמה.
הכתר (6, אוויר) מבטא חשיבה חדה, מערכתית, ראייה מופשטת של המציאות ויכולת לזהות דפוסים.
כאשר יסוד האוויר דומיננטי, נוצרת לעיתים תחושת עליונות מחשבתית: האדם מרגיש שהוא רואה את התמונה המלאה, גם כשאחרים עדיין נעים בין הפרטים.

בספירת חכמה (9, אש) מתווספת אנרגיית יצירה עזה – דחף לשנות, לחדש ולהנהיג.
השילוב בין אש ואוויר יוצר כושר ביטוי מבריק ורצון לנסח אמת מוסרית שתתאים לעולם הערכים הפנימי שלה.
אך כאן טמון גם הסיכון: כאשר האש בוערת והאוויר מתדלק אותה, נולדת נטייה לראות בעובדות חומר גלם ליצירת נרטיב משכנע.
כך הופכת "האמת" לאנרגיה של יצירה – תודעה שמעדיפה משמעות על פני דיוק.

חסד-גבורה (2=11, אש-אוויר) ונצח (4=22, אש-מים) מוסיפים לשדה שלה אידיאליזם עז לצד רגישות רגשית, אך כששני היסודות הללו אינם מאוזנים –
היא עשויה להאמין שהבנה מוסרית עמוקה מעניקה לה זכות לפרש את המציאות כרצונה.

בספירת הוד (0, מים) טמון לב רגיש, אינטואיטיבי ומכיל, אך המים שם לעיתים נחלשים מול עוצמת האש (יסוד 3) והאוויר (מלכות 5).
כאשר הרגש מושתק – המחשבה והיצירה הופכות למרכזיות מדי, והאמת מתעגלת סביב רעיון, לא סביב עובדה.

זהו ביטוי אנרגטי לאותה נטייה "לכופף את האמת לצורך המטרה" – לא כשקר, אלא כמעשה יצירה תודעתי:
יצירה שמבקשת לתקן עולם דרך סיפור שמרגיש צודק יותר מהמציאות עצמה.

השלב הקרמתי הנוכחי – תקופת 5=14

יפעת תומר-ירושלמי נמצאת כעת תחת השפעת המספר הקַרמתי 5=14, תקופה עוצמתית של שינוי, חופש, ואתגרי אחריות.
זהו צירוף בין אנרגיות של  1אש 4   אדמה) ו-5 (אש-אוויר), המעלה על פני השטח דפוסים מהגלגולים הקודמים – בעיקר סביב שליטה, עקשנות, ותנועתיות יתר.

כאשר 5=14 פעיל, הנשמה מתמודדת עם מאבק פנימי בין הרצון לפרוץ קדימה לבין הצורך ללמוד יציבות.
המספר 1 מביא עימו כוח אישי ועצמאות אך גם נטייה לאגוצנטריות ולחוסר סבלנות;
המספר 4 מוסיף צורך בשליטה, סדר וחוקים, ולעיתים גם עקשנות וקשיי הסתגלות;
והמספר 5 מוסיף דחף להרפתקה, שינוי מתמיד, ולעיתים התנהגות אימפולסיבית או החלטות מתוך רגע.

השילוב הזה יוצר תקופה שבה האתגר המרכזי הוא לרסן את הדחפים, לשחרר את הצורך בשליטה וללמוד אחריות רגשית.
כשאנרגיית 14 אינה מאוזנת, עלולה להתבטא כמרד בכל סמכות או מסגרת; אך כשהיא מתוקנת – היא מעניקה לאדם כוח השפעה, כריזמה, ויכולת לרפא באמצעות מילים ומחשבה.

השנה והחודש האישיים – בין כוחנות לקרבנות

יפעת מצויה כעת בשנת 8  אישית, שנה של כוח, השפעה, ושליטה במציאות.
זהו זמן שבו היא יכולה לעלות למרכז הבמה – אך גם זמן שבו עודף עוצמה עלול להפוך לכוחנות.
השנה הזו בוחנת את הדרך שבה היא משתמשת בכוחה: האם כדי לרפא, או כדי לשלוט?

החודש הנוכחי הוא  1=19, מספר של חידוש, התחלות ואנרגיה קרמתית עזה של "המאבק בין אור לצל".
זהו חודש שבו עלולה להיווצר תחושת מאבק עם הסביבה – בין אם היא מקרבנת אחרים באמצעות שליטה, ובין אם היא עצמה חשה נרדפת ונפגעת.
המספר 19 מבקש תיקון: להפוך כוחנות לאור, ולזכור שהאור הפנימי אינו נמדד במאבקים אלא ביכולת להאיר גם כשחושך סביב.

קווים משיקים – בין אמת פנימית לעובדה משתנה

למרות השוני במבנה וביסודות, בהרב-מיארה ותומר-ירושלמי נושאות קו אנרגטי משותף:
שתיהן חיות את יסוד האש – יסוד היצירה, הלהט והעשייה.
האחת משתמשת באש כדי לשמר מבנה, השנייה כדי לשנותו; אך שתיהן מאמינות כי האמת ניתנת לעיצוב.

בהרב-מיארה עושה זאת מתוך יסוד אדמה – דרך חוקים, תקנות ופרשנות יציבה;
תומר-ירושלמי מתוך יסוד אוויר – דרך רעיון, אמירה וחזון.
אצל שתיהן, השילוב של אש עם יסוד אינטלקטואלי יוצר אנרגיה של צדק פנימי מוחלט: תחושה שאין צורך לשמוע את האחר, מפני שהאמת כבר ברורה.

אך הנומרולוגיה הקבלית מלמדת כי כל אמת שאינה משתנה – מתה.
כאשר המים אינם נוכחים להוליך את האור, והאדמה אינה מעניקה ענווה,
גם האש היוצרת עלולה לשרוף, וגם האוויר המנתח עלול לנתק.
השיעור לשתיהן הוא להבחין בין אמת אלוהית לבין פרשנות אישית שלה.

סיכום – אמת חיה במקום עובדה קפואה

גלי בהרב-מיארה ויפעת תומר-ירושלמי מייצגות שני היבטים של הנהגה נשית חזקה בעידן משתנה.
האחת אדמתית, שורשית, מחפשת יציבות; השנייה אווירית ויוצרת, נעה בין חזון למציאות.
שתיהן נדרשות כעת לשלב בין יסודותיהן: לאזן אש באדמה, להחדיר למחשבה מעט מים,
ולזכור כי האמת אינה רכושו של אדם אחד – היא תודעה חיה, זורמת ונושמת.

כאשר אש היצירה מתאזנת באוויר של הקשבה, במים של רוך ובאדמה של ענווה,
האמת אינה מתכופפת – היא מתרחבת.
וזוהי דרכה של מנהיגות אמיתית: לא לטעון שהיא יודעת הכול, אלא לדעת מתי לאמת יש פנים נוספות.

 

שי ארווס הי״ד – מתנה של אור וגבורה שנשארה לנצח 03/11/2025

 בס"ד

שי ארווס הי״ד – מתנה של אור וגבורה שנשארה לנצח

במסגרת תוכניתנו " חַלּוֹן לְחוֹלוֹן " אירחנו ביום שני, י"ב בחשוון ה'תשפ"ו, 03 בנובמבר 2025 את רפי ארווס, בתוכנית לזכר בנו סמ"ר שי ארווס הי"ד – מתנה של אור וגבורה שנשארה לנצח. סיפור של בן שהאיר דור שלם באורו.

בשיחה על: איך הופך ילד אחד, שחיבר בין דור ניצולי השואה לדור הלוחמים, לסמל של אור, גבורה ותקווה — דרך עיניו וליבו של אב שממשיך לספר את סיפורו?

 

סמ"ר שי ארווס הי"ד היה בן זקונים לאביו רפי ארווס מחולון. הוא נולד ב־26 במרץ 2003, נס קטן של חיים. כבר ברגע לידתו היה חבל הטבור כרוך סביב צווארו, וכשהלב החל לפעום – רפי ידע: קיבלתי מתנה משמיים. כך נולד שמו – "שי".

 

שי היה ילד של שמחה, צניעות ונתינה. תלמיד מצטיין באורט חולון, אהוב על חבריו, שתמיד ראה את האחר. כשהגיע לפרויקט "מחוברים", שבו תלמידים מלווים ניצולי שואה, התמסר כל כולו. הוא בחר ניצולת אחת, צבע לה את הבית, אפה לה עוגות והפך לה לנכד אמיתי. גם לאחר גיוסו המשיך לשמור עמה על קשר, שולח הודעות ומבקר בכל הזדמנות. הקשר הזה סימל בעבורו את שלשלת הזהב בין הדורות – שואה, תקומה, חיים.

בגיל 18 התגייס לחטיבת גבעתי כחובש קרבי. לוחם אמיץ, מקצועי ורגיש, שתמיד בודק שחבריו שלמים לפני שינוח בעצמו. הוא היה זה שמרגיע, מחייך ומעניק ביטחון. "לא היה דבר ששבר אותו", סיפרו מפקדיו.

 

ב־31 באוקטובר 2023, בקרב בצפון רצועת עזה, נגמ"ש הנמ"ר שבו היה נפגע מירי נ"ט. שי נפל יחד עם עשרה מחבריו, גיבורים צעירים שכל חייהם לפניהם.

 

רפי, אביו, בחר שלא לשקוע בשתיקה. הוא הפך לשגריר של זיכרון, מתעד לוויות של לוחמים אחרים, שומר על קשר עם משפחות שכולות, ומספר בכל מקום את סיפורו של שי. מבחינתו, זו שליחותו – לשמר את האור, לא את הכאב.

שי הותיר אחריו סטטוס שכתב שלוש שנים לפני שנפל: "ורק משתי מילים אני הכי פוחד – הראשונה 'שם', השנייה 'נהרג'." אולי ידע, אולי הרגיש. אבל כל עוד חי – חי באהבה, נתינה וחיוך נצחי.

 

התוכנית "שי ארווס הי״ד – מתנה של אור וגבורה שנשארה לנצח" היא לא רק תוכנית הנצחה. זו עדות של אב לבן, סיפור ישראלי על חיים שנגדעו אך לא כבו – על ילד שהאיר עולם שלם.

 

*מה חשיבותה של התוכנית היום ?*

התוכנית הזו מאפשרת לאב אחד להשמיע קול של דור שלם.

רפי ארווס מספר על בנו לא רק כדי לזכור, אלא כדי ללמד מהי אהבת אדם ומהי גבורה אמיתית – זו שנולדת בלב, לא רק בשדה הקרב.

 

* למה כדאי לשים את כל הדברים שיש לנו בצד ולבוא להקשיב לרפי?*

כי זו לא רק תוכנית – זו עדות של אב לבן.

כששומעים את רפי מדבר על שי, מבינים מהו עומק האובדן ומהו כוחו של הלב האנושי.

אילו שעתיים של אמת, אמונה וגעגוע שמאירים יחד.

 

*מה מיוחד בתוכנית עם רפי ארווס?*

זו תוכנית על גבורה, אהבה והמשכיות.

על אב שמספר את סיפורו של בנו כדי שהאור שלו לא יכבה לעולם.

"שי ארווס הי״ד – מתנה של אור וגבורה שנשארה לנצח" – סיפור שמאיר את כולנו מבפנים.

 

להאזנה לשעה הראשונה לחץ כאן

להאזנה לשעה השנייה לחץ כאן

 

השירים שהושמעו בתוכנית:

עידן חביב- אין פה מקום

מילים ולחן: עידן חביב

שלומי שבת – בדמייך חיי

מילים: זיו רובינשטיין, לחן: זיו רובינשטיין ושלומי שבת

חנן בן ארי – מולדת

מילים ולחן: חנן בן ארי

שושנה דמארי – שועלי שמשון

מילים: אורי אבנרי, לחן: מרדכי זעירא

שיר ברכה ותפילה לחייל הישראלי

שיר עשרת הספירות

מילים: שרון נריה בר-און, לחן וביצוע AI

                        

                           יו"ר ועדת רדיו וחבר הנהלה באיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית

                                                       קטלוג העשייה שלי

 

 

 

סמ"ר חיים סבח הי"ד – סיפור של גבורה, נתינה ואהבת הארץ 27/10/2025

 בס"ד

סמ"ר חיים סבח הי"ד – סיפור של גבורה, נתינה ואהבת הארץ

במסגרת תוכניתנו " חַלּוֹן לְחוֹלוֹן " ביום שני, ה' בחשוון ה'תשפ"ו, 27 באוקטובר 2025 הקדשנו תוכנית להוקרת זכרו של סמ"ר חיים סבח הי"ד – לוחם שחי וחונך בחולון, עזב לימודי עתודה והתקדם ליחידת איסוף קרבי בגבול הצפון. הוא פקד יחידת רחפנים, איתר וחיסל מחבלים רבים – ונפל ב־8.5.2024 מפגיעת פצמ"ר כשהגן על יישובי הצפון. סיפורו מדהים, בו שילב חוסן, אחריות ותרומה – ומותיר לנו אתגר והשראה. הצטרפו אלינו לשיחה פתוחה על ערכים של נתינה, מנהיגות ומשמעות החיים.

סמ"ר חיים סבח הי"ד נולד בי"ט בכסלו תשס"ד (13.12.2003) בחולון. בן למשפחה חמה ואוהבת, אח לירדן ולחן, ובן להורים מסורים – אבי ושרה סבח. כבר מגיל צעיר ניכר בו הרצון להצטיין, להנהיג ולתרום.

 

את דרכו החל בבית הספר "יצחק שמיר", המשיך בחטיבת "זלמן ארן" במגמת כדורסל, ובהמשך למד בתיכון במגמת מחשבים. אהב את עולם הספורט, אך יותר מכך – את הערכים של התמדה, אחריות ונתינה.

 

לאחר התיכון נרשם למסלול עתודה, אך לאחר ארבעה חודשים בלבד החליט בלב שלם לעזוב את הלימודים ולפנות לשירות קרבי. הבחירה הזו סימלה את רוחו – לעשות למען הכלל ולא למען הנוחות האישית.

 

חיים ביקש שובץ ליחידות קרביות מובחרות – גולני, הנדסה קרבית – אך נבחר לשירות ביחידת איסוף קרבי, גדוד 869 של עוצבת הגליל, הפועלת לאורך גבול הצפון. הוא עבר מסלול לוחם חי"ר, סיים קורס מ"כים בהצטיינות, ושב לגדוד כמפקד צעיר שהפך במהרה למושא הערכה בקרב חבריו ומפקדיו.

 

לאחר תקופה קצרה בתפקיד לוגיסטי, ביקש לשוב לקו הלחימה. לבקשתו מונה למפקד יחידת רחפנים מבצעית שתפקידה היה לאתר מחבלים ולמנוע ירי נ"ט לעבר יישובי הצפון. היחידה בראשותו זכתה לתעודות הוקרה על פועלה, כשהיא פועלת תחת אש ובשטחים מאוימים.

 

ביום 8 במאי 2024, במוצב טורמוס הסמוך לקיבוץ מלכיה, עם התרעת ירי על האזור, שלח חיים את פקודיו לאכול ונשאר לבדו לטפל ברחפן. שני פצמ"רים נורו לעבר המוצב. הראשון פגע בגנרטור, והשני פגע בו ישירות. חיים נהרג במקום.

 

חיים הותיר אחריו משפחה, חברים וקהילה שלמה שזוכרת אותו כמפקד אמיץ, אח מסור ולוחם חדור שליחות. חבריו מספרים על אדם עם חיוך קבוע, לב רחב ורוח של אחריות ומנהיגות.

 

מותו הוא סיפור של הקרבה, אך חייו הם סיפור של השראה. חיים הוכיח כי גם בגיל צעיר אפשר להיות עמוד אור לאחרים. החלטותיו נבעו מאמונה אמיתית, לא מתוך כפייה. זו מורשת של בחירה, נתינה ואהבת אדם.

 

התוכנית המיוחדת לזכרו אינה רק ציון דרך, אלא קריאה לכל אחד מאיתנו לעצור ולשאול: האם גם אני פועל מתוך משמעות? האם אני מבין את הערך של נתינה וערבות הדדית?

 

חיים סבח הי"ד ממשיך להיות מצפן מוסרי וחברתי, גם אחרי נפילתו. דמותו מלמדת אותנו שהגבורה האמיתית אינה רק בשדה הקרב – אלא גם בדרך שבה אנו חיים, פועלים ומתייחסים זה לזה.

 

*מה חשיבותה של התוכנית היום ?*

התוכנית הזו אינה רק סיפור זיכרון – היא שיעור באחריות. בעידן שבו קל לשכוח את ערכי הערבות ההדדית, סיפורו של חיים סבח הי"ד מזכיר לנו מהי מחויבות אמיתית. הוא מלמד על כוחו של אדם אחד לשנות מציאות, על אומץ לב לא מתוך כפייה אלא מתוך בחירה, ועל אהבת הארץ כדרך חיים. תוכנית כזו מאפשרת לנו לעצור, להתבונן, ולהתחבר מחדש לערכים שמהם נבנתה החברה שלנו.

 

* למה כדאי לשים את כל הדברים שיש לנו בצד ולבוא להקשיב לאבי?*

כי זו לא עוד תוכנית רדיו – זו הזדמנות לגעת באמת. לשמוע את קולו של אב שכול ולגלות מאחורי הכאב סיפור של תקווה, ערבות ומנהיגות. שעה אחת של הקשבה יכולה להזכיר לנו מה חשוב באמת – אהבה, שליחות, אחווה ואומץ לב.

 

*מה מיוחד בתוכנית עם אבי סבח?*

התוכנית לא מסתפקת בסיפורו של לוחם – היא מעבירה את רוחו של אדם שבחר בדרך של אור. היא מפגישה אותנו עם מסע של נער מחולון שהפך למפקד אמיץ, ומציפה שאלות על ערכים, נתינה ומשמעות. דרך הסיפור נשמע את קולו של האב, את כאב האובדן, ואת התקווה שצומחת מתוך השכול. זו לא רק תוכנית על עבר – זו תוכנית על החיים עצמם.

 

להאזנה לשעה הראשונה לחץ כאן

להאזנה לשעה השנייה לחץ כאן

 

השירים שהושמעו בתוכנית:

גילי אסרף ואורי ראובני - אבוא בחלום

מילים : גילי אסרף ואורי ראובני לחן : גילי אסרף ואורי ראובני

יפה ותמה - ליאור אלמליח,מיכאל פרץ,חיים אוליאל ושמעון סיבוני

מילים : ר שלמה אביטבול זצ"ל לחן: עממי מרוקאי

אסתר עופרים - דמעות של מלאכים

מילים: דן מינסטר, לחן: יוני רכטר

דוד ד'אור וששי קשת - שיר המעלות

מילים: מן המקורות, לחן: יוסף קרדונר

צמד רעים - חמדת ימים

מילים: מן התפילה, לחן: שלמה קרליבך

שיר עשרת הספירות

מילים: שרון נריה בר-און, לחן וביצוע AI

                                

                           יו"ר ועדת רדיו וחבר הנהלה באיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית

                                                       קטלוג העשייה שלי