חד אבחנה

יום שני, 4 באוגוסט 2025

במסגרת תוכניתנו "מדברים רדיו" הקדשנו שידור מיוחד ביום שני 04/082025, בשעה 11:00, לסיפורו ולזכרו של אלון שמלי אשר היה מורה, מאמן, בעל, חבר – אדם שכל כולו לב. באוקטובר האחרון, נרצח אלון שמלי ז"ל באלכסנדריה, מצרים, רק מפני שהיה ישראלי. מאז, רעייתו מור שמלי נלחמת על צדק, על הכרה, ועל זיכרון. בתוכנית כואבת ומרגשת נשמע את סיפורה, נזכיר את דמותו יוצאת הדופן, נחשוף את המחדל – ונתעקש לומר: אלון לא יישכח. בואו להאזין לסיפור שלא עבר מסך, אבל נחרט בלב של כל מי שיש בו מצפון. הודענו למשרד החוץ על קיומה של התוכנית ואנו מאפשרים להם להגיב על טענותיה של מור שיושמעו בהמשך.

ב-8 באוקטובר 2023. כמה שעות אחרי אחת התקופות הקשות שידעה מדינת ישראל, אלון שמלי ז"ל, מורה לחינוך גופני ואב למשפחה צעירה, נרצח בפיגוע ירי באלכסנדריה שבמצרים. המאבטח המקומי, שתפקידו היה לשמור על ביטחונם של התיירים הישראלים, שלף את נשקו – וירה למוות. לא מתוך הגנה, לא מתוך צורך – אלא מתוך שנאה.

אבל זהו לא סיפור על מוות. זהו סיפור על חיים.

אלון, בן 34, היה איש חינוך אמיתי. מורה בבית הספר "ראשונים" בבת ים, מאמן נוער בהפועל תל אביב, ומדריך נערים במסגרות חינוכיות בעירו. היה לו כישרון נדיר: לראות כל ילד. לא רק את מי שמהיר או חזק, אלא את הילד הביישן, זה שצריך עידוד, מבט, חיוך קטן שאומר – אני רואה אותך.

החיוך של אלון היה סימן ההיכר שלו. הוא לא הרים את הקול, הוא הרים את הנפש. הוא לא חיפש במה, הוא נתן מקום לאחרים. אדם צנוע, חכם, לבבי, שידע לשלב משמעת עם חמלה, הקשבה עם דוגמה אישית, ספורטיביות עם ערכים.

מותו הפתאומי הותיר הלם, כאב שלא ניתן להכיל. משפחתו, ובראשה רעייתו מור, נאלצה להתמודד לא רק עם השבר – אלא גם עם חומת שתיקה. הרוצח נעלם, מצרים שתקה, והלבבות בישראל נחנקו מדמעות. גם היום, חודשים אחרי, הצדק טרם נעשה.

אבל הסיפור לא נגמר שם. הוא רק התחיל.

מור שמלי, רעייתו, שיתפה בכאב חסר מעצורים:

"החיים שלי נעצרו ב־8.10. אני לא מסוגלת לעשות דבר חוץ מלהנציח את בעלי ולנסות להשיג עבורו מעט צדק... בטיול מאורגן למצרים, המאבטח המקומי שלף את נשקו וירה. אלון נפל. שכבתי לידו שעה שלמה, זועקת. המאבטחים לא התערבו. בבית החולים הפרידו אותי ממנו בכוח, שיקרו לי במשך 12 שעות שהוא מטופל. בדיעבד נודע לי שניתחוהו ללא אישורי. לא ראיתי אותו. לא נפרדתי ממנו. לא קיבלתי את בגדיו."

רק מסוק של 669 החזיר אותה לארץ.

"מאותו יום אני מתחננת לצדק. לבגדיו. לדו"ח הנתיחה. רק שארית אחת ממנו. והכל שותק."

אבל דווקא מתוך השתיקה – קם קול.

קהילת הספורט, התלמידים, העיר בת ים והפועל תל אביב, כולם נרתמו להנציח את האיש שהפך לסמל. אולם הספורט בבית הספר נקרא על שמו, מתקיימים טורנירים לזכרו, קבוצות נוער נושאות את שמו, ובאפריל 2024 נערך משחק מיוחד במתחם האימונים של הפועל תל אביב, בו השתתפו בני משפחתו, ילדיו הקטנים, שחקני עבר, חברים ומאמנים.

מור, רעייתו, אמרה בטקס דברי זיכרון:

"לא סתם בחרנו לזכור אותך דרך ספורט. אתה היית ספורט. כל מה שאתה – שיתוף פעולה, פירגון, אכפתיות, הצבת מטרות, חברות, חיזוקים. כל ערך קטן שראיתי בך – הוא ספורט."

ואכן, אלון הוא הרבה יותר מזיכרון – הוא דרך חיים. דמותו ממשיכה ללכת איתנו, מלווה כל משחק, כל שיעור, כל ילד עם עיניים גדולות שמבקש הכוונה. זוהי שליחות של חיים שהופסקה באחת – אך גם תזכורת שבלב האנושי, יש מקום גם לאחר לכתו.

"אלון היה המלאך שלי," אומרת מור, "ועכשיו הוא המלאך של כולנו."

להאזנה לשעה הראשונה לחץ כאן

להאזנה לשעה השנייה לחץ כאן

השירים שהושמעו בתוכנית:

עד אחרי הנצח – פאר טסי

מילים ולחן: איתן דרמון

אהבה ראשונה - החלונות הגבוהים

מילים: עמוס קינן, לחן: שמוליק קראוס

שלמה ארצי - את ואני

מילים: אהוד מנור לחן: שלמה ארצי

דוד ד׳אור - אהבה בת עשרים

מילים ולחן: ז'אק ברל תרגום: נעמי שמר

אילנית - אהבה היא שיר לשניים

מילים: עדנה פלג, לחן: אלדד שרים

שיר עשרת הספירות

מילים: שרון נריה בר-און, לחן וביצוע AI

יו"ר ועדת רדיו וחבר הנהלה באיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית

קטלוג העשייה שלי

יום שני, 28 ביולי 2025

כנסת הגדולה – לב הזהות היהודית עם הרב משיח קמרי 28/07/2025

בס"ד

כנסת הגדולה – לב הזהות היהודית עם הרב משיח קמרי

ברוכים הבאים ל- "שׁוֹרָשִׁים בַּזְּמַן – יַהֲדוּת וְהִיסְטוֹרְיָה נִפְגָּשׁוֹת"

שׁוֹרָשִׁים בַּזְּמַן – מַסָּע אֶל עָבָר שֶׁעוֹד חַי בְּתוֹכֵנוּ, תָּכְנִית רַדְיוֹ שֶׁחוֹקֶרֶת אֶת הַקְּשָׁרִים הַמְּרַתְּקִים בֵּין הַיַּהֲדוּת לַהִיסְטוֹרְיָה הַיְּהוּדִית לְאֹרֶךְ הַדּוֹרוֹת

פותח את התנ"ך ויודע: זה לא רק סיפור היסטורי. זה הקוד הגנטי הרוחני שלי.

זו הזהות שלי. עם ישראל יוצא ממצרים, נותן לעולם את עשרת הדברות ואת ספר הספרים – וממשיך להדהד ערכים, מצפון ומוסר. בכל דור. גם עכשיו.

במסגרת תוכניתנו "שׁוֹרָשִׁים בַּזְּמַן" אירחנו ביום, ג' באב ה'תשפ"ה, 28 ביולי 2025 את הרב משיח קמרי, רב בית הכנסת "אור החיים" בשיחה על כנסת גדולה ועל עזרא בן שריה הסופר.

כשעם יהודה חזר מבבל אל ירושלים ההרוסה, התכנסה אספה חסרת תקדים: מאה ועשרים חכמים ונביאים שהקימו את כנסת הגדולה. הם עמדו בין סיום עידן הנבואה לפתיחתו של עידן החכמה ותפקידם היה לשקם זהות לאומית על בסיס תורה נגישה וחברה מתוקנת. המעמד המכריע אירע בראש השנה ליד שער המים. עזרא הסופר קרא בתורה והקהל פרץ בבכי. אחר כך עודד עזרא את העם באמירה המקראית "לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים", והתרגשות הפכה לחגיגה של חסד הדדי. המודל החינוכי של כנסת הגדולה נולד שם: לימוד ציבורי מצית רגש ומסתיים במעשה חברתי.

הישגם הראשון היה קביעת לוח טקסטים משותף: חתימת עשרים וארבעה ספרי התנ״ך. כך נוצרה שפה תרבותית אחידה שחיברה את יהודי בבל, מצרים והגליל. ההישג השני היה תיקון שלוש תפילות יומיות וניסוח שמונה עשרה ברכות. תפילת העמידה מאפשרת לכל אדם בית מקדש קטן בלב בלי תלות במקום. הישג שלישי היה תקנת קריאת התורה בשני וחמישי שהכניסה עברית וערכים מוסריים אל השוק.

כנסת הגדולה ביססה גם מוסדות צדקה. הם קבעו שמיטה, מחיקת חובות וקרנות גמילות חסדים. בכך הוכיחו שהלכה היא תוכנית הנדסה חברתית ולא רק עניין רוחני. שלושה עקרונות מסכמים את תפיסתם: הוי מתונים בדין, העמד תלמידים הרבה, עשה סייג לתורה. בעידן הדיגיטלי הפירוש ברור: שקול מילים לפני פרסום, שתף ידע, הגן על ערכים מפני הצפה.

מסורת העבודה שבלב שהדגישו החכמים מלמדת שתפילה וברכות הנהנים הופכות כל פעולה לפגישה עם האל. רעיון זה חלחל לקבלה ולחסידות והיום מתבטא בהכרת טובה על קפה או בנסיעה. מאבקם בנישואי תערובת מול השומרונים מלמד לנהל ויכוח זהות בלי לפרק קהילה: הסברה בהירה, כתיבה מסודרת והצבת גבולות.

הרב משיח קמרי, אורח התוכנית, מציג את כנסת הגדולה כמודל עירוני עכשווי. לדבריו ניתן לתרגם את עקרון "שִׁלְחוּ מָנוֹת" למיזם חלוקת מזון, ואת קריאת התורה בשוק לאירוע תרבות משולב בקניות. בעיניו המספר מאה ועשרים מעודד קבוצות מנהיגות קטנות בבתי כנסת, בבתי ספר ואפילו ברשתות.

כנסת הגדולה פירשה גאולה כתהליך מתמשך של תיקון חברתי. תשובה הוגדרה כמאמץ לשיפור הכלל, ושליחות כהפיכת מקצוע לבמת קדושה. גישה זו ניכרת ביזמות חברתית, בבנקים פתוחים ובפרויקטים ירוקים. נוסח תפילתם מאחד קהילות, לוח חגיהם מגדיר את שנת הלימודים, ומבנה מאה ועשרים השפיע על הכנסת.

שלושת העקרונות מוזנים ברשתות בדרכים מעשיות. מתינות בדין משמעה להשהות תגובה, לבדוק מקור ולהימנע מפסקנות רגעית. ריבוי תלמידים מתבטא בקורסים פתוחים ופודקאסטים חינמיים. סייג לתורה הוא קוד אתי: כללי שיח נקי וחסימת תוכן פוגעני. כך מספקת כנסת הגדולה תרשים זרימה להתנהלות ברשת.

מוסדות הצדקה שתיקנו הפכו לאב טיפוס לבנקי זמן קהילתיים וליוזמות מזון מצילות עודפים. עקרון השמיטה מעורר השראה להקפאת חובות בזמני משבר ולבניית רשת ביטחון חברתית.

קריאת התורה הקבועה השיבה את העברית לחיים ויצרה מילון משותף. כיום נדרש מילון דיגיטלי של כבוד וגיוון; הרב קמרי מלמד להשתמש בלשון העתיקה כדי לרפא דיבור אלים.

למעמד השער נוסף רובד מנהיגותי: ההחלטה לשמח את העם אחרי בכיו מלמדת להפוך רגשות לחוסן. מנהל קהילה יכול להמיר האשמות בשיח תיקון.

הדגם של מאה ועשרים חכמים לצד כותבים ונביאים חושף תמהיל ייעודי: מחוקקים, השראתיים ומבצעים. מודל זה מתאים למועדון עירוני.

כנסת הגדולה מזכירה שהשראה אמיתית חייבת להפוך להרגל: קריאה, פגישה ומעשה. היום, כאשר בינה מלאכותית מנסחת מסרים, עקרון המתינות הוא חומת מגן מפני טעויות בזק. החיבור הזה בין הנצח לטכנולוגיה הוא הזדמנות להוליד מסורת מתעדכנת בלי לאבד עומק.

חשיבות התוכנית
בעידן של עודף מידע ושחיקה קהילתית, מורשת כנסת‑הגדולה מציעה מתכון בדוק לאיזון בין מסורת לחידוש, בין תורה לחברה, ובין חוויה רגשית לאחריות ציבורית.

למה כדאי להאזין
כי שעה של עומק יכולה להפוך סדר יום שגרתי למעיין רעיונות: הנהגה קהילתית, חסד מעשי וחיבור שורשי לעבר שמאיר את המחר.

מה מיוחד בתוכנית
שילוב נדיר של היסטוריה, פרשנות חברתית ונומרולוגיה קבלית בליווי מוזיקה יהודית חיה – בקולו של הרב משיח קמרי, המחבר בין בית המדרש לרחובות חולון ולחיי המאזין.

להאזנה לשעה הראשונה לחץ כאן

להאזנה לשעה השנייה לחץ כאן

השירים שהושמעו בתוכנית:

אלייצור - תמיד אוהב אותי

מילים ולחן : יאיר אליצור מילים פזמון : יאיר אליצור והרב שלום ארוש לחן פזמון : יאיר אליצור והרב אורן לוי

השיר "אלוהים תמיד אוהב אותי" מדגיש חסד אלוהי מתמיד ואחריות קהילתית, כפי שעזרא אומר: "וְעָלַי הִטָּה חֶסֶד…" (עזרא ז, כח), "וּבְעַבְדּוּתֵנוּ לֹא עֲזָבָנוּ אֱלֹהֵינוּ" (עזרא ט, ט) ו"חֶדְוַת יְהוָה הִיא מָעֻזְּכֶם" (נחמיה ח, י). מתוך ביטחון באהבת ה', השיר הופך גשר מהרגש אל המחויבות: לתקן, ללמוד, לגמול חסד ולהשיב אהבה במעשה.

ששי קשת - שיר המעלות

מלים: תהילים קכ"ו, לחן: פנחס מינקובסקי

"שיר למעלות" יוצר בראש ובראשונה תנועה של עלייה – תודעתית, רגשית ורוחנית. הוא לא רק טקסט; הוא מנגנון שינוי מצב נפשי.

יהורם גאון - עושה שלום במרומיו

מלים: איוב כ"ה ב', לחן: נורית הירש

"עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו" מזכיר שאם הבורא מקיים שלום בעולמות העליונים – על אחת כמה וכמה שעלינו לפעול, לבקש ולהוריד שלום לעולמנו ביומיום.

יואב יצחק – מודה אני לפניך

מילים: אביגדור קהלני, לחן: אפי נצר

"מודה אני לפניך" פותח כל יום בהודאה מודעת, המחברת בין חסד וגבורה ומיישמת את עקרון כנסת הגדולה למגע יומיומי עם הקודש עוד לפני העשייה.

שולי נתן – שירת העשבים

מילים: נעמי שמר ורבי נחמן מברסלב לחן: נעמי שמר

"שירת העשבים" של שולי נתן מחברת את רעיון רבי נחמן שכל עשב שר את ניגונו עם דרכו של עזרא וכנסת גדולה להפוך קולות רבים ויומיום פשוט לליטורגיה מאוחדת של קדושה, לימוד וחסד.

שיר עשרת הספירות

מילים: שרון נריה בר-און, לחן וביצוע AI

כשם ש"שיר עשרת הספירות" מציג כל ספירה ככלי פעיל שמארגן כוחות ומורידם למציאות, כך עזרא הסופר וכנסת הגדולה רתמו עקרונות רוחניים לתקנות, לליטורגיה ולמסגרות קהילתיות המתרגמות חזון לקיום יומיומי.

יו"ר ועדת רדיו וחבר הנהלה באיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית

קטלוג העשייה שלי

יום שני, 21 ביולי 2025

נתיב הערכים – גבורה, צניעות ותקווה בדרכו של רס״ן דביר ציון רווח הי״ד 21/07/2025

בס"ד

נתיב הערכים – גבורה, צניעות ותקווה בדרכו של רס״ן דביר ציון רווח הי״ד

במסגרת תוכניתנו "מדברים רדיו" הקדשנו שידור מיוחד ביום שני 21/7/2025, בשעה 11:00, הקדשנו שידור מיוחד לזכרו של רס"ן דביר ציון רווח הי״ד אשר לא ביקש להיות גיבור גדול; הוא ביקש להיות מפקד שמחבק, מוביל ומגן. ב-6 בינואר 2025, בקרב בבית חאנון, הפך לסמל של חתירה למגע שלא משאירה אף לוחם מאחור.

אביו אברהם, מספר על הילדות בירושלים, הפציעה במסלול הקצינים, הימים הארוכים בחזית והמורשת שממשיכה לפעום דרך עמותת גדוד 932 ומפגשי המשפחות השכולות.

הצטרפו לשידור המיוחד ונזכור יחד שערכי גבורה, צניעות וענווה יכולים לנצח כל חושך, אם רק נבחר להדליק אותם. ביום שני ב 11:00 בבוקר, קחו נשימה והצטרפו לרדיו – נזכור, נתרגש ונחזיק לב אחד. נשאל: כיצד נוכל להפוך את ערכי הגבורה, הצניעות והתקווה שהותיר רס״ן דביר ציון רווח הי״ד למורשת חיה בחיי היומיום שלנו?

רס"ן דביר ציון רווח הי״ד היה בן עשרים ושמונה בלבד כשנפל בקרב בבית חאנון, ועם נפילתו נחתם פרק בהיסטוריה המפוארת של גדוד 932 – אך גם נפתח פרק של השראה לאומית. דביר, בכורם של אברהם ועשירה, נולד בירושלים ב-7 בנובמבר 1996. עוד בילדותו התבלט בסקרנות ובהתמסרות מקסימה לכל משימה – אימון כדורגל בבוקר מוקדם, לימוד גמרא בערב או טיול עם תנועת-הנוער בהרי יהודה. מי שהכירו אז זוכר מצפן פנימי מדויק: שילוב נדיר בין חיוך שקט לנחישות עיקשת.

באוגוסט 2015 התגייס לחטיבת הנח״ל ובחר בגדוד 932 מתוך רצון להימצא בחזית הפעילות המבצעית. את מסלולו החל כטירון, המשיך כחייל מצטיין, ולאחר מכן בקורס מ״כים. כבר שם היה ברור למפקדיו שזה חומר של קצינים: אדם שמוביל ברגליים, לא רק במלים. הוא התעקש לצאת לקורס קצינים; באמצע ניווטים נפצע ביד, אך חבש אותה, נשך שפתיים וסיים את המסלול – אחד הראשונים בשכבתו.

כשהגיע לגדוד מחדש, פיקד על מחלקה צעירה ולימד את אנשיו לעמוד זקופים מול מציאות משתנה. בהמשך מונה לסגן מפקד פלוגה מצטיין. הוא ידע שמנהיגות איננה עניין של דרגות, ולכן התנדב לפקד על פלוגת טירונים: "אם אעצב אותם נכון – אחזיר לגדוד כוח חזק יותר," אמר. וכך היה: הטירונים הפכו ללוחמים מגובשים שמסננים מצבי לחץ בהומור ובדבקות במטרה, ממש כמפקדם.

המשך דרכו הצבאית התנהל על רקע התבערה האזורית. מלחמת 7 באוקטובר פרצה כשדביר כבר קצין אג״ם. במשך 470 ימי לחימה תיאם כוחות, סיכן את עצמו פעם אחר פעם – לא מהמשרד אלא מהתעלה. בשיא הקרבות, כשפלוגת הפלחה״ד נותרה ללא מפקד קבוע, לקח אחריות והוביל אותה לסדרת מבצעים שהוגדרו בצניעות "דיוקי פגיעה", אך הלוחמים יודו כי הצילו חיים רבים. באחד מהם לכד עם אנשיו יותר מ-200 מחבלים והוציאם למגרש כדורגל בבגדים תחתונים – פעולה שנכנסה לדפי ההיסטוריה הקרבית.

תוך כדי כך ספג פציעה בגב – פריצת דיסק שהקשתה עליו ללכת – אך שום דבר לא עצר אותו: הוא דידה בקצב החיילים ושמר להוביל. "הכאב הוא רק מידע," אמר לחובש, "אני עוד צריך להגיע ראשון לדלת." החתירה למגע לא הייתה סיסמה אלא אורח-חיים. חייליו מספרים שלא הייתה פינה שלא בדק בעצמו ולא לוחם שלא הכיר בשמו.

חבריו מספרים כי מעבר ליכולותיו הטקטיות, דביר היה ספר מהלך: ציטט פסוקי תהלים במסעות לילה, ערך "מי שברך" באמצע הפסקת קפה לשמירה, והדגיש כי הכוח האמיתי של צה״ל הוא ערבות הדדית הנרקמת בין לוחמים. מילים אלו הפכו למנטרה של גדוד 932, שמעדיף לדחוף קדימה יד ביד ולא לבד.

ביום שני, 6 בינואר 2025, כשסייר עם אנשיו בבית חאנון, פגע טיל נ״ט במבנה שבו שהו. דביר מצא את מותו יחד עם סגנו, סרן איתן ישראל שכנזי. ארונו נטמן בהר הרצל; לידו צימח עם שלם זיכרון חי. הוא הותיר רעיה, אור, בהיריון מתקדם ובנם צור בן השנתיים, הורים שבורים ואחים שכל ייעודם כעת הוא להנציח.

האבל הפרטי הפך למיזם ציבורי: אברהם רווח, אביו, עומד כיום בראש עמותת גדוד 932, מחבר לבבות של משפחות שכולות ומקים בית-כנסת ומרכז רוחני שיישאו את סמל המורשת של בנו. בבסיס העשייה עומדים הערכים שדביר גילם – גבורה, צניעות וענווה – היוצקים לזיכרון קול יציב של תקווה: שהנחישות שלו תהפוך לתשתית מוסרית עבור הדור הבא.

כל מי שפגש בו מעיד שחיוכו הקטן הפיח ביטחון גם בזמנים הקשים. דוגמתו מלמדת כי הניצחון נשען לא רק על נשק, אלא על רוח, אמונה הדדית וחסד אנושי הפורץ מתוך אהבת אחים המתרחבת מיום ליום.

סיפורו איננו רק כרוניקה צבאית; זהו מכתב אהבה לארץ ולאדם. הוא מלמד כי מנהיג אמיתי נמדד לא בתיאורים הרואיים אלא באיך נגע בנפשם של הסובבים אותו: דביר היה הראשון לשבור דלת, אך גם הראשון לחבק, לשלוח הודעת עידוד באמצע לילה ולהתעניין במשפחות לוחמיו. דרכו מזכירה שהחתירה למגע צריכה להיות גם בין לב ללב. בזכותו נזכור כי מדינת ישראל קמה בזכות אנשים כמוהו – הלב הפועם והרוח שבעורף. מורשתו תחיה ותמשיך להוביל דורות באורה של אהבה.