רחל לניאדו – מובילה חיבור בין זיכרון, חוסן,
תקווה ומציאת משמעות
במסגרת תוכניתנו " חַלּוֹן לְחוֹלוֹן "
אירחנו ביום שני, ט"ו באלול ה'תשפ"ה, 08
בספטמבר 2025 את רחל לניאדו המובילה חיבור בין זיכרון, חוסן, תקווה ומציאת משמעות.
ביום שבו השכול נוגע כמעט בכל בית בישראל,
בוחרים לעצור לרגע ולהקשיב לסיפורה של אישה אחת שהפכה כאב אישי לשליחות לאומית.
רחל לניאדו, לשעבר מנכ"לית יד לבנים וכיום מנהלת קשרי חוץ בעיריית חולון,
מביאה איתה קול נדיר של אנושיות, עוצמה ותקווה. בתוכנית מיוחדת נצלול לסיפורה
האישי, לאובדן דודה ניסים זמיר ז"ל, ולמסע הארוך שלה לצד המשפחות השכולות
ונפגעי הטראומה. זהו מסע של זיכרון, חוסן ועתיד טוב יותר.
בשיחה על: כיצד ניתן להפוך כאב אישי של שכול לטוב משותף ולבניית חוסן קהילתי?
רחל לניאדו נולדה וגדלה בחולון, והיא
כיום בת 59, אם לשלושה וסבתא לשלוש נכדות. חייה האישיים והמקצועיים שזורים בסיפור
של עם שלם. כבר יותר משני עשורים היא מהווה דמות מרכזית בעולם ההנצחה והזיכרון,
ובכל תפקידיה שילבה רגישות עמוקה, אנושיות אמיתית ויכולת לחבר בין אנשים מתוך כאב,
תקווה ואמונה בכוח הקהילה.
במשך 22 שנה שירתה רחל בארגון יד לבנים
הארצי, מתוכן 12 שנה כמנכ"לית – האישה היחידה שהובילה את הארגון שהיה מזוהה
לאורך השנים עם דמויות גבריות.
דרכה בארגון החלה מהשטח, והיא צמחה
מתוך שדרת התפקידים עד לצמרת. הארגון היה עבורה בית של ממש: מקום שבו הכאב והשמחה
כרוכים יחד. שם למדה להכיר מקרוב את עוצמתן של משפחות שכולות, שידעו להפוך את השבר
האישי לכוח של נתינה ולחיים מלאי משמעות.
רחל מתארת כי המשפחות השכולות היו
עבורה מורה דרך אמיתי: הן לימדו אותה מהי אנושיות, מהי יכולת מופלאה להמשיך הלאה,
ואיך אפשר להעניק אהבה ותמיכה גם כשנושאים על הכתפיים אובדן שאין לו מילים. היא
עצמה איבדה את דודה, ניסים זמיר ז"ל, שנפל במלחמת לבנון הראשונה וגופתו
הוחזרה לארץ רק כעבור ארבע שנים. הכאב הזה הפך לחלק מהשליחות שלה – לשמר את זכר
הנופלים ולהנחיל את מורשתם.
כיום היא ממשיכה לפעול בעיריית חולון
כמנהלת קשרי חוץ, פרויקטים ורפרנטית למשפחות השכולות, נכי צה"ל ונפגעי פעולות
איבה. היא רואה בעבודתה שליחות לאומית, במיוחד בתקופה שבה כמעט כל אחד ואחת בישראל
מכירים באופן אישי משפחה שאיבדה בן או בת יקרים. השכול בעיניה כבר איננו עניין
פרטי אלא סיפור קולקטיבי של עם שלם.
במקביל, רחל מנהלת בהתנדבות את עמותת
"טראומה פור גוד", המסייעת לנפגעי פוסט טראומה מקרב לוחמי צה"ל,
כוחות הביטחון וההצלה. היא מתארת מציאות קשה שבה עשרות אלפי פצועים מתמודדים מדי
יום עם השלכות הקרב, והמספרים רק צפויים לעלות. בעיניה, החברה הישראלית כולה מצויה
בטראומה מתמשכת, וההתמודדות עמה מחייבת ליווי מקצועי, תמיכה והכרה מלאה בנפגעים.
בכל עשייתה מבקשת רחל לניאדו לאחד בין
שלושה יסודות: זיכרון, חוסן ותקווה. היא מבינה שהנצחה איננה רק חובת העבר, אלא גם
בסיס לחוסן קהילתי ולעתיד בר־קיימא. דרכה היא ללמד כיצד להפוך אובדן לכלי של
משמעות, וכיצד לאחד קהילה סביב ערכים משותפים.
הסיפור של רחל הוא סיפור של מנהיגות
נשית חזקה, של אישה שהפכה כאב אישי למסע של תיקון ושליחות. בעידן שבו השכול נוגע
כמעט בכל משפחה בישראל, הקול שלה הוא קול נחוץ מאין כמותו – קול שמזכיר לכולנו את
המחיר הכבד, אך גם את החוסן והתקווה שאפשר לצמוח מתוכם.
מה חשיבותה של התוכנית היום ?
בתקופה שבה השכול נוגע בכל בית כמעט,
התוכנית הזו מעניקה במה לקול חשוב שמזכיר לנו את הערכים שמחזיקים אותנו כעם –
זיכרון, חוסן ותקווה לעתיד.
למה כדאי לשים את כל הדברים שיש לנו בצד
ולבוא להקשיב לרחל?
כי זהו סיפור שמעניק השראה, מחבר בין
אישי ללאומי ומראה לנו איך מתוך כאב יכול לצמוח אור גדול ומשמעותי לכולנו.
מה מיוחד בתוכנית עם רחל לניאדו?
ייחודה של התוכנית הוא במפגש עם אישה
אמיצה שהקדישה את חייה לזיכרון ולהנצחה, והפכה את חוויית השכול הפרטי למסע של
תיקון וחוסן עבור כולנו כחברה.
השירים
שהושמעו בתוכנית:
לו יהי – שולי נתן
מילים ולחן: נעמי שמר
אנחנו נשארים בארץ – כמו צועני
מילים: עוזי חיטמן, לחן: יגאל בשן
מיליון כוכבים – עמית פרקש
מילים ולחן: יפתי
דמעות של מלאכים – אסתר עופרים
מילים: דן מינסטר, לחן: יוני רכטר
החיטה צומחת שוב – שי אברמסון
מילים ולחן: דורית צמרת
שיר
עשרת הספירות
מילים:
שרון נריה בר-און, לחן וביצוע AI
