חד אבחנה : מרץ 2024

יום שני, 25 במרץ 2024

במסגרת תוכניתנו "מדברים רדיו" אירחנו ביום שני, ט"ו אדר ב' ה'תשפ"ד 25 במרץ 2024 את משה אלקלעי - מודיע נפגעים במיל ואיש רדיו בהווה. מלחמת חרבות ברזל החזירה לו את טראומת ההודעות לנפגעי מלחמות לבנון ואסון המסוקים. למרות הפוסט טראומה משה אומר: "לא לוותר לעולם על חלומות ואסור לוותר לרגע ל החיים למרות כל הקשיים". בתוכנית נשוחח על: סיפורי פוסט טראומה בעבר ובהווה.

מאורעות ה-7 באוקטובר החזירו אותו בבת אחת וללא מעצורים לחוויות ימי הודעות הנפגעים, תפקיד אותו מילא במסגרת שירותו הצבאי בצה"ל בין השנים 1989 ועד 2006. למרות שעברו שנים לא מעטות מאז, חוויה זו, השפיעה על חייו בצורה עמוקה וגרמה לו לשקוע בדיכאון חרדתי פוסט טראומטי. בעקבות מאורעות ה-7 באוקטובר נתמלא משה חרדה כמעט בכל צעד שעשה מאותו יום. לחוויית הכאב בעקבות זיכרונות שצפו ועלו, כאילו קרו הם רק תמול שלשום ולא 18 שנה קודם לכן. בנוסף ביום ה-5 באוקטובר, רק יומיים לפני פרוץ מלחמת חרבות ברזל, נפרד משה מאימו דוידיה ז"ל שהלכה לעולמה. מותה העצים עוד יותר את התחושות הקשות והחרדות שחווה.

*מה חשיבותה של התוכנית היום ?*

ככל שנוספו יותר מלחמות בישראל גברה המודעות לפוסט טראומה אשר הובילה למחקרים רבים בתחום המזהים פגיעות מתמשכות ומחריפות בקרב אנשים שנחשפים לטראומה במלחמות ישראל השונות - הן בקרב חיילים בחזית והן בקרב אזרחים בעורף.

תפקיד מודיע הנפגעים הינו קשה, קשה מאד. המודיע למעשה, הנציג של הצבא מול המשפחה וזה כולל הכל – להביא להם את החפצים שנשארו, לפעמים את הנשק, לערוך להם סיור איפה שהוא נפל אם אפשר, להיות שותף באירועי ההנצחה, לתאם להם את האזכרות השנתיות, ללוות אותם בגיוס ילדים נוספים לצבא, הכל. כל מה שקשור לצה"ל עובר דרכם. יחד עם זאת אומרים מטפלים שאפשר לחיות לצד הטראומה. לא שוכחים ולא מעלימים, אבל לומדים לחיות לצד זה. חשוב לדעת שיש תקווה. אנשים חושבים שהם מקולקלים ולא ברי תיקון, אבל זה לא נכון. אפשר לתקן. לא כדאי לתת לטראומה לנהל את החיים שלנו.

* למה כדאי לשים את כל הדברים שיש לנו בצד ולבוא להקשיב למשה?*

משה אומר: "לא לוותר לעולם על חלומות ואסור לוותר לרגע על החיים למרות כל הקשיים". אחד מחלומות שמשה הגשים הוא לעסוק בתקשורת, כלומר רדיו וטלוויזיה. כפי שהוא מעיד על עצמו "כל חיי עסקתי ברדיו בשידורים שונים ומיוחדים והן בטלוויזיה כעורך חדשות מקומיות ובנוסף בשדור משחקי ספורט. גם כיום אני עוסק ברדיו ומשדר מוסיקה ופוקאסטים בנושאי ספורט ומוזיקה. אני ממשיך להגיש תוכנית בשם "משה בתיבה".

להאזנה לשעה הראשונה לחץ כאן

להאזנה לשעה השנייה לחץ כאן

השירים שהושמעו בתוכנית:

אושיק לוי - בלדה לשוטר

מילים: אהוד מנור, לחן עיבוד ניצוח ותזמור: נורית הירש

ירדנה ארזי - אתה לי ארץ

מילים: יורם טהרלב, לחן: נורית הירש

חיים משה - תן לזמן ללכת

מילים ולחן: אביהו מדינה

יפה ירקוני- דומם שטה- משה בתיבה

מילים: קדיש יהודה סילמן, לחן: ניסים ניסימוב

סקסטה – רדיו

מילים: אהוד מנור, לחן: עוזי חיטמן

שולמית לבנת - חיילים אלמונים

מילים: אברהם (יאיר) שטרן, לחן: אברהם (יאיר) שטרן ורוני שטרן

יו"ר ועדת רדיו וחבר הנהלה באיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית

קטלוג העשייה שלי

יום שני, 18 במרץ 2024

רקפת פרא ושרוליק קופר קלבו - האבל של הילדים המאומצים 18/03/2024

בס"ד

רקפת פרא ושרוליק קופר קלבו - האבל של הילדים המאומצים

במסגרת תוכניתנו "מדברים רדיו" אירחנו ביום שני, ביום שני, ח' אדר ב' ה'תשפ"ד 18 במרץ 2024 את רקפת פרא ושרוליק קופר קלבו. רקפת, מאומצת למשפחת שלו ושרוליק מאומץ למשפחת קופר מקיבוץ ניר עוז כואבים על החטופים השבויים ואבלים על הנרצחים ומספרים על המשפחות המאמצות שלהם.

ילדים מאומצים חווים טלטלה עמוקה כאשר ההורה המאמץ נרצח, נופל בקרב או נחטף. תחושות של אובדן, חרדה, אשמה ודיכאון מציפים אותם, ומעוררים שוב את חרדת הנטישה המוכרת להם כל כך.

הרצח, הנפילה או החטיפה מעוררים זיכרונות קשים מהעבר, מהפרידה מההורים הביולוגיים, ומעלים תהיות בנוגע לזהותם ולמקומם בעולם. ילדים אלה חשים כאילו גורלם נגזר עליהם, וחווים שוב את תחושת חוסר האונים וההפקרות.

הקושי מתעצם כאשר הסביבה מתמקדת בבני המשפחה הביולוגיים שחוו אובדן. ילדים מאומצים חשים כאילו שוכחים אותם ואת כאבם, וחווים תחושות של קנאה וטינה. הם זקוקים לתמיכה מיוחדת, שתקיף ותכיל את רגשותיהם ותאפשר להם להתמודד עם האובדן בצורה בריאה.

לא הרבה אנשים יודעים, רקפת הייתה חיילת בודדה בתקופת הצבא. המשפחה הביולוגית שלה התפרקה עקב גירושין של הוריה והיא לא הסכימה לקחת צד ובחרה לא לגור באף אחד מהבתים. למזלה הגדול היא אומצה על-ידי משפחת שלו בקיבוץ ניר עוז בעוטף עזה.

שרוליק קלבו אומץ על ידי משפחת קופר בניר עוז כשהיה בגיל 8. בגיל 25 עזב את הקיבוץ אך הקשר עם בני משפחת קופר נמשך עד היום. שרוליק חרד לאביו המאמץ עמירם קופר בן ה-85 אשר נחטף לעזה בידי החמאס האיסלמו-נאצי.

* למה כדאי לשים את כל הדברים שיש לנו בצד ולבוא להקשיב לרקפת ושרוליק?*

קולותיהם של הילדים המאומצים חייבים להישמע. תוכניתנו המפנה זרקור רדיופוני אל נושא זה, תוך שיתוף סיפוריהם אישיים יכולה להוות כלי חשוב להעלאת המודעות לחוויה הייחודית שלהם. תוכנית כזו מאפשרת לילדים אלו לחלוק את רגשותיהם, זיכרונותיהם, ותהליך ההתמודדות שלהם עם האובדן.

זוהי פלטפורמה חשובה להבנה טובה יותר של צרכיהם הייחודיים של ילדים אלו, ותסייע בחיזוק הקשר בינם לבין קהילת המאומצים. כמו כן תוכניתנו יכולה לתרום רבות להפחתת הסטיגמה סביב נושא האימוץ, ולעודד משפחות מאמצות נוספות לדבר על אובדן באופן פתוח וגלוי.

זוהי הזדמנות ייחודית להעניק קול לילדים אלו, ולסייע להם להרגיש פחות בודדים וחסרי אונים. חשוב לאפשר להם לספר את סיפורם, ולעזור להם למצוא נחמה ותמיכה בקהילה.

להאזנה לשעה הראשונה לחץ כאן

להאזנה לשעה השנייה לחץ כאן

השירים שהושמעו בתוכנית:

להקת איילון – נחל עוז

מילים: אלמגור דן, מלחין: אלכסנדר חיים

הגבעתרון וחמישיית גלבוע – שיבולי פז

מילים: עמירם קופר, לחן: יעקב שגיא

הדסה סיגלוב - אחרי המלחמה

מילים: לאה נאור,לחן: יואל רקם

העצב אין לו סוף - מתי כספי ומשתתפי ארץ טרופית יפה

מילים: ויניסאוס דה מוראס, לחן: אנטוניו קרלוס ז'ובים, תרגום: אהוד מנור

בקיבוץ קטן בנגב – יאסו נחל עוז גרסת עוטף עזה

לא נמצאו כותב המלים והלחן

שושנה דמארי - הורה ממטרה

מילים: יחיאל מוהר, לחן: משה וילנסקי

יו"ר ועדת רדיו וחבר הנהלה באיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית

קטלוג העשייה שלי

יום שני, 11 במרץ 2024

דור שחר - סיפורו המדהים של העזתי שברח לישראל 11.03.2024

בס"ד

דור שחר - סיפורו המדהים של העזתי שברח לישראל.

במסגרת תוכניתנו "מדברים רדיו" אירחנו ביום שני, א' אדר ב' ה'תשפ"ד 11 במרץ 2024 את - דור שחר, עזתי שברח לישראל, אשר נולד בחאן יונס בשם איימן אבו סובוח. דור התגייר וחי כיום בישראל, חוזר אל סיפורי ילדותו ברצועת עזה, על החינוך לשנאת יהודים שקיבל, לבריחה לישראל ולמפגש עם אביו המאמץ שבעקבותיו החליט להתגייר. דור קובע, על סמן ידיעותיו: "הם רוצים להשתלט על העולם". בשיחה על: האיסלם, תנועת החמאס ומלחמת דת.

"אין בעזה אזרחים שיצאו נגד חמאס. אם צריך הם ירצחו יהודים, נוצרים וגם מוסלמים", מספר דור. "בעזה הם משתייכים לארגונים כמו חמאס, ג’יהאד אסלאמי, פת"ח, אש"ף, תנזים וכדומה. כל הארגונים הללו תומכים ברצח יהודים. לעוטף עזה נכנסו כמה מהארגונים האלה. זו מלחמת דת, הם רוצים להשתלט על כל העולם".

כילד למד איימן שהיהודים הם רוצחים שלקחו את האדמה של אבותיו ושצריך להילחם בהם.

"בגיל "7, כך מספר שחר בספרו "מחאן יונס להר סיני" , הגיע מורה חדש לכיתה בבית הספר. "הוא אמר שהיום יש שיעור מיוחד והייתי מאושר כי חשבתי שהוא ילמד אותנו להיות רופאים. הוא התחיל לדבר ואמר שיהודים הם רוצחים של ילדים, גברים, נשים וזקנים. הוא אמר, היהודים לקחו את האדמה של הסבא שלכם ואתם תילחמו עליה ומי שימות יהיה שאהיד ויעבור לגן עדן. הוא גם אמר שהיהודים היו מוסלמים והפכו לכופרים. הדבר שתפס אותי במיוחד היה כשאמר שליהודים יש שלוש רגליים".

זה קצת מבהיל לקבל בגיל כל כך צעיר מנה כזו של הפחדה, ועוד מדמות סמכותית. בגיל 11 נחשף שחר לישראלים, כשעלה על אוטובוס לישראל ללא ידיעת הוריו. "סקרן אותי לראות את אותם יהודים עם שלוש הרגליים. הגעתי בשעה 06:30 בבוקר וראיתי בעיר ראשון לציון זוג שעשה הליכת בוקר. הם עברו לידי ואני הסתכלתי טוב, חיפשתי את הרגל השלישית שלהם", הוא מספר. כשהיה שחר בן 12 אביו הביא אותו לעבוד איתו בבניין וכשהיה בן 13 ברח מהבית ולא חזר לרצועת עזה עד גיל 19 וחצי.

לפני כשלושים שנה. לתוך משרדי הרבנות ברמת גן פסע דור, נער צעיר בעל שיער שחור ועיניים בוערות ואמר: "אני רוצה להתגייר". "מהיכן אתה?" שאלו הרבנים המופתעים. "נולדתי בחאן יונס", הדהים הנער בתשובתו והמשיך: "אין לי כוונה לחזור לרצועת עזה. אני רוצה להפוך ליהודי לכל דבר, לגור בראשון לציון ולהתגייס בעתיד לצה"ל".

"זה כמו הסיפור של אברהם אבינו. בדיעבד זה כמו 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך' אומר דור. אני ממש מרגיש שאני שליח של העם היהודי, התפקיד שלי הוא להזהיר את היהודים מסכנות. כולנו בעולם הזה שליחים".

*מה חשיבותה של התוכנית היום ?*

בספר "מחאן יונס להר סיני" אנו פוגשים את סיפור חייו של דור שחר, ויותר מכך: זהו סיפורו של צעיר פלסטיני, שהעז למרוד בדת ובמסורת, חצה את הקווים ועבר לישראל, הושלך לכלא. הועבר לשב"כ הפלסטיני - שם עבר עינויים קשים - ואחר כך מצא את העוז לחזור לישראל ולסיים את תהליך הגיור שהחל בו. "מחאן יונס להר סיני" מתאר מאבק עיקש. ששזורים בו אומץ לב ואהבת אנוש. בגילוי לב מספר בו דור על ילדות קשה ברצועה, על מפגשים ראשונים עם חיילי צה"ל ועל התערותו, כנער ערבי. בחברה הישראלית.

* למה כדאי לשים את כל הדברים שיש לנו בצד ולבוא להקשיב לדור?*

דור לא הופתע מרמת האכזריות שאליה הגיעו מחבלי חמאס ב־7 באוקטובר. "כשהייתי ילד" הוא מספר "והלכתי עם אמא שלי לשוק ראיתי שחתכו למשתפי פעולה ראשים וידיים, ותלו אותם על עמודי חשמל, גררו אותם על הכביש כשהם מחוברים למכוניות. לכן בכלל לא הופתעתי", הוא מספר ומוסיף כי אין בעזה הרבה אנשים שוחרי שלום. "רובם כבר לא גרים שם אלא היגרו למדינות אחרות. אני זוכר שסבא שלי היה אומר לי, כשהייתי ילד, שכשאגדל אצטרך לרצוח יהודים בשביל להחזיר את יפו כי היא הירושה שלי. זה עניין של דורות שמתחנכים ככה".

היו ביניהם רוצחים עוד לפני הקמת המדינה. תחילה הם היו זורקים אבנים, אחרי זה היה את הסכם אוסלו, כי רצינו שיהיה שלום עם הפלסטינים. הנשק שהם קיבלו הופנה נגד ישראלים. עשינו התנתקות מעזה וקיבלנו טילים".

לשאלה "האם אתה אופטימי לגבי יחסי ישראלים ופלסטינים בעתיד?" הוא משיב "חד משמעית לא. בילדות שלי ראיתי הרבה אלימות, מראות קשים מלתאר. אם ככה הם עשו לבני עמם אז תבין לבד".