בס"ד
מאז יציאת מצרים ועד עצמאות ישראל – 3,335 שנות מסע של חירות
החיבור בין שני אירועים אלו, יציאת
מצרים והקמת מדינת ישראל, אינו רק היסטורי. זהו חיבור רוחני ותרבותי עמוק המבטא את
התשוקה האנושית הבסיסית לעצמאות – הן אישית והן לאומית. בשנת ה-77 למדינת ישראל,
מספר סמלי בעל משמעות נומרולוגית מיוחדת, כדאי לחקור את הקשר העמוק הזה, גם
באמצעות הכלי העתיק – צופן אתב"ש.
מהו צופן אתב"ש?
צופן אתב"ש הוא שיטה קדומה של הצפנה המופיעה כבר
בתלמוד, שבה אותיות האלפבית העברי מוחלפות באותיות אחרות על פי סדר הפוך: א מוחלפת
בת, ב בש, ג בר וכן הלאה. שיטה זו, שנראית לכאורה פשוטה, טומנת בחובה מסרים עמוקים
הנחשפים בטקסטים עתיקים ומודרניים כאחד. לאורך הדורות נעשה שימוש בצופן זה גם
בפירושי קבלה, כתבי רמז וסודות המקרא.
מועדי ישראל – קשר סמוי בצופן
אתב"ש
אחד הגילויים המרתקים ביותר של צופן אתב"ש הוא הקשר
הסמוי בין חגי ישראל. על פי הצופן, ימי חג הפסח מקבילים ומתחברים באופן סמלי לימי
חג אחרים:
- א' של פסח - מקביל לת' – תשעה באב
- ב' של פסח - מקביל לש' – שבועות
- ג' של פסח - מקביל לר' – ראש השנה
- ד' של פסח - מקביל לק' – קריאת התורה (שמחת תורה)
- ה' של פסח - מקביל לצ' – צום יום הכיפורים
- ו' של פסח - מקביל לפ' – פורים
- ז' של פסח - מקביל לע' – עצמאות
המקבילה המפתיעה ביותר כאן היא בין ז'
של פסח ליום העצמאות של מדינת ישראל. קשר זה אינו מקרי; הוא מצביע על המשכיות
רעיונית עמוקה – חירות לאומית בימינו המהווה המשך ישיר של יציאת מצרים, המסע
המכונן של העם היהודי אל החופש. כך נוצר גשר תודעתי בין עבדות לשחרור, בין מסורת
לחידוש, בין גלות לגאולה.
עצמאות – 77 שנות חיבור בין ישן וחדש
מספר 77 אינו מקרי גם הוא. במסורת היהודית, המספר 7 מסמל
שלמות רוחנית, יציבות ומחזוריות הטבע (שבוע, שמיטה), ומספר כפול, כמו 77, מסמל
העצמה וחיזוק של אותה שלמות. בשנה זו, אנו נקראים להתבונן מחדש במשמעותה של החירות
והעצמאות, ולבחון כיצד עקרונות אלה מתגלמים במדינת ישראל כיום. דווקא בשנה זו, על
רקע אתגרים פנימיים וחיצוניים, עלינו לשאול את עצמנו – האם אנו מצליחים לממש את
החזון שהתניע את הקמתה של מדינה יהודית חופשית בארץ ישראל?
3,335 שנים
של חירות – מסע מתמשך
יציאת מצרים אינה רק אירוע היסטורי. היא מודל וסמל לתהליך
מתמשך שבו עם שלם יוצא מהגלות הפנימית והחיצונית אל החופש וההגשמה העצמית. ההליכה
במדבר במשך ארבעים שנה, הקשיים, ההתמודדות והאתגרים, כולם מייצגים את הקשיים
שבהתמודדות עם חירות חדשה. כך גם הקמת מדינת ישראל לא הייתה סוף המסע, אלא תחילתו
של תהליך ארוך של בניית אומה, יצירת זהות והגשמת הערכים שנקבעו כבר ביציאה הראשונה
לחופש. חירות, כך מתברר, איננה יעד – אלא דרך חיים שיש לטפח, לבחור בה ולשמור עליה.
גלות וגאולה – בין שבר לתיקון
המילים "גלות" ו"גאולה" מציעות בתוכן
ניגוד נומרולוגי עמוק. המילה "גלות" שוות ערך במספר המצומצם ל-7=16 –
מספר קַרמָטי המבטא שבר, כאב, אשליות שהתנפצו, ונפילה שנובעת מתוך שיעור. הגלות
איננה רק פיזית – היא מצב תודעתי שבו אדם או עם מתרחק מזהותו, משורשיו וממהותו.
לעומת זאת, המילה "גאולה" מצטמצמת ל-9 – מספר מאסטר, מספר עליון המביע
שליחות, אלטרואיזם, תיקון עולם, ותודעה רחבה הפועלת מתוך חמלה ושאיפה לאיחוד.
הניגוד בין 16 הקַרמָטי לבין 9 המאסטרי הוא ליבה של ההיסטוריה היהודית: מהשבר –
לתיקון, מהחושך – לאור.
השברים ההיסטוריים והקמת מדינות
ישראל
לאורך ההיסטוריה היהודית קמו שלוש מדינות ישראל, כל אחת
בעקבות שבר עמוק ומשמעותי. המדינה הראשונה קמה בתקופת המקרא, עם המלכת שאול המלך,
שהיה לראשון המלכים בישראל, ולאחריו דוד ושלמה. היא חרבה בעקבות פילוג, פולחן זר
ושחיתות מוסרית. המדינה השנייה קמה בימי עזרא ונחמיה לאחר גלות בבל, אך התפרקה בשל
קיטוב חברתי, קנאות ומרד כושל נגד האימפריה הרומית. המדינה השלישית, זו שאנו חיים
בה כיום, קמה לאחר השואה, שבר היסטורי עצום, ומתוך תנועה ציונית שנאבקה למען חירות
לאומית. השברים הללו מלמדים אותנו את חשיבות האחדות והזהירות מפני פילוג פנימי,
ומזכירים לנו לשמור על החברה והמדינה מתוך ראייה היסטורית מפוכחת.
בכל אחת מן התקופות הללו עמדה החברה
הישראלית בפני בחירה: האם ללמוד מהשבר ולבנות חברה חדשה, או להיכנע לפירוד
ולחידלון. זוהי גם הבחירה שלנו כיום. האם נהפוך את השבר להזדמנות לצמיחה מחודשת,
או נלך שבי אחר מחלוקות המובילות לשבר נוסף?
חירות – גם ברמה האישית
אך לא רק ברמה הלאומית נוגעת שאלת החירות. כל אדם נדרש לבחון
את חייו ולשאול: האם אני אדם חופשי באמת? האם אני פועל מתוך בחירה או מתוך הרגלים,
פחדים ומוסכמות? חג הפסח ויום העצמאות יחדיו מזמינים כל אחד מאיתנו לצאת
מה"מצרים" הפנימיים שלו – התפיסות שמגבילות, הדפוסים שחוזרים על עצמם,
התחושות שלא נותנות מנוחה. חירות אישית היא תהליך מתמשך של התבוננות, שינוי ולקיחת
אחריות – והיא הבסיס לחירות הקולקטיבית.
החירות היא גם אחריות. להיות בני חורין
משמעו לא רק להיות חופשיים לעשות כרצוננו, אלא לבחור בטוב, באמת, בצדק ובשלום.
זוהי חירות שמובילה לעשייה משמעותית, לחיים בעלי ערך, לחברה מוסרית ומאוחדת. וככל
שאנו מעמיקים בתודעת החירות הזו, כך אנו מקרבים את התיקון – של עצמנו, של עמנו,
ושל העולם כולו.
כיצד ממשיכים מכאן?
המסע מהעבדות במצרים לעצמאות בישראל הוא סיפור שאיננו מסתיים
לעולם. הוא חי ומתחדש בכל דור, בכל שנה, בכל חג עצמאות ובכל ליל סדר. 3,335 שנים
מיציאת מצרים ו-77 שנות מדינה הן לא רק אבני דרך היסטוריות; הן נקודות התבוננות
שמזמינות אותנו לשאול את עצמנו מהי החירות שלנו, כיצד אנו משתמשים בה, וכיצד אנו
ממשיכים את המסע לחופש אמיתי, אישי ולאומי.
בסופו של דבר, צופן אתב"ש, כמו
הנומרולוגיה, הוא רק כלי. מטרתו האמיתית היא לעורר בנו את ההכרה שלחירות ועצמאות
אין גבול ואין סוף. הן מסע מתמשך, הן תהליך של התפתחות וצמיחה. בשנה זו, שנת ה-77
למדינת ישראל, אנו נקראים להמשיך את המסע, להעמיק את החירות האישית והקולקטיבית
שלנו, ולזכור שהסיפור של יציאת מצרים הוא סיפור שעדיין נכתב מדי יום, בידי כל אחד
ואחת מאיתנו. וכשם שיצאנו ממצרים לפני אלפי שנים, כך אנו יוצאים מ"מצר"
חדש בכל דור ודור – בדרך לארץ חדשה של משמעות, ערכים וחזון משותף.
