בס"ד
קרעים על חוט השערה: מהפיצול בין ירבעם לרחבעם ועד מאבק הגיוס בצל מלחמת "חרבות ברזל" 15/07/2025
ישראל נלחמת בו‑זמנית בעזה, בצפון
ובאיראן, אך בחזית הפנים מתעצם ויכוח עתיק יומין: מי נושא בנטל? פסיקת בג״ץ על
גיוס בני הישיבות כבר פירקה את הקואליציה, והכנסת מאיימת להתפזר בעיצומה של אש.
מסע בזמן אל שנת 931 לפנה״ס, אל ירבעם, רחבעם ונבואת אחיה השילוני, מגלה עד כמה
המספרים הקבליים 16, 19 ו‑23 עדיין רוטטים בשורות הפוליטיקה הישראלית ומתריעים מפני שבר נוסף.
הסלמה בדרום, טילים מצפון, ובלב הקיץ –
מבצע "עם כַּלְבִיא יקום" שהרחיק עד נתנז וסמנאן. תוך כדי עימות רב זירתי
מגלה הדרג המדיני כי כוח‑האדם הלוחם מידלדל. כאן נכנסת לתמונה פסיקת בג״ץ
מיוני 2024, שחייבה לראשונה גיוס מדורג של תלמידי ישיבות. כש‑54 000 צווי‑גיוס הגיעו לבני ‑21‑18, נטשו סיעות חרדיות את שולחן הממשלה
ואיימו להפיל אותה. בדיוק ברגע שבו גלי הרס מטילים איראניים נקלטו במכ"מים
והחדרים העליונים בקריה דלקו סביב השעון, הכנסת עלולה להתפזר לבחירות חמישיות בתוך
שש שנים.
דֶה זָ'ה ווּ היסטורי כמעט מושלם מספקת
שנת 931 לפנה״ס. שלמה המלך אמנם בנה מקדש וארמון, אבל גם מערכת מיסוי כבדה ומס עֹבֶד
שהטילה תשלומי חובה ועבודת‑כפיים על רוב העם. ככתוב: וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַס מִכָּל־יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הַמַּס שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ
(מלכים א ה, כז) בני השכבה
העליונה – פקידים, אחוזות המלך ובעלי השררה – שוחררו מעול העבודה. חלק מהם היו
גובי המסים מִלְבַד שָׂרֵי הַנְּצִבִים לִשְׁלֹמֹה אֲשֶׁר עַל־הַמְּלָאכָה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָרֹדִים בָּעָם הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכֶת
(מלכים א ה, ל).
כאשר רחבעם, בנו של שלמה, עלה לכס, באו
נציגי העם וביקשו הקלה. במקום להושיט יד, ציטט רחבעם ייעוץ מחצר הצעירים שלו וענה
לנציגים: "אָבִי יִסַּר
אֶתְכֶם בַּשֹּׁטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בַּעֲקַרְבִּים" (מלכים א
יב 11).
המשפט הזה – שנחרט בתודעה ככתב אש – הבעיר את המרד. "וַיֹּאמְרוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר
מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלֶיךָ
יִשְׂרָאֵל עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִיד וַיֵּלֶךְ כָּל יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו". עשר הממלכות הצפוניות הלכו
אחרי ירבעם בן‑נבט, שקיבל מראש את אישור הנביא אחיה השילוני. הבגד שנקרע ל‑12 קרעים ורק 2 הושארו לרחבעם בירושלים היה
יותר ממטאפורה – הוא היה קריאת השכמה גוהרת מעל תהום.
מבחן המראה המספרי מחזק את התחושה
שההיסטוריה חוזרת. בגימטריה קטנה, המילה "ירבעם" שווה 16. באותה שיטה
בדיוק "גיוס" שווה גם 16. זהו ציר קַרְמָתִי של פריצת מסגרות: 16 מבשר
התמרדות בשגרה אבל גם מזהיר מפני קריסה אם אין יסודות עמוקים. ירבעם הדיח את סדרי
ירושלים והעמיד עגלים בבית‑אל ובדן; מאבק הגיוס מנפץ מסורת פטור בת 75 שנים ומציף
פחד מאובדן זהות קהילתית.
מולו ניצב רחבעם, שערכו 23 – סכום
ספרותיו 5, המסמל בתאומים דיאלוג, תווך וגמישות. רחבעם דחה דיאלוג; הוא דיבר
בשוטים ובעקרבים ואיבד את ממלכתו. בשנת 2025, גמישות 5 יכולה להופיע בדמות מסלולי
שירות אזרחי‑לאומי, שילוב לימודי מקצוע בצה"ל, או מודל קצר טווח ללומדים
מתמידים. אם ההנהגה תקפוץ מעל הפופוליזם, תתגבר על הפער בין חמשת החודשים עד
לבחירות המשוערות ותיצור מתווה שירות משולב – אולי לא נחזור על טעות 931 לפנה״ס.
אבל המציאות בקעת תקווה אחת נוספת:
"חֲרֵדִים" מסתכמים ל‑19 – מספר
קַרְמָתִי שמצית את שאלת המלכות. 19 מגלגל אותנו לדיון על ריבונות: מלכות שמים או
מלכות הארץ? בסוף יוני, עת הונחו הצעות‑פשרה על שולחן נתניהו, אמר נציג חרדי בכיר:
"אנחנו לא משתמטים, אנחנו משרתים כל יום בטחונה הרוחני של האומה." אך
בעומק התודעה הציבורית נוצרה תחושת "שכבת עם עלית" חדשה: אוכלוסייה
שנהנית מהגנות הביטחון ומכלכלת המאקרו ומסתפקת בשירותי מדינה, אך פטורה מלשאת נשק
או לשלם מס אמת בשדה הקרב. מול הקביעה הזאת ניצבים חיילי סדיר, אנשי מילואים,
מתנדבי מד"א ושירות לאומי – בני 23 שמרגישים כמונו רחבעם שקולו לא נשמע.
ואיפה הנביא? "אחיה" שווה 15
– ציר המחבר בין 1 (רצון) ל‑5 (תקשורת). אחיה ביקש לחדש ברית ולא לעודד מלחמת אחים. למרות קריעת
הבגד הוא ציווה לירבעם לבנות מדינה של צדק: "וְהָיָה אִם תִּשְׁמַע...
וְהָלַכְתָּ בְדַרְכִי וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר" – חזון שלא התממש. בישראל 2025,
קולו של אחיה מהדהד בכל דיון ועדה: רק שילוב בין אחריות ביטחונית ללימוד תורה יכול
לקיים את העיקרון "הוי מתפלל בשלומה של מלכות".
פסוקי בלעם מוסיפים שכבת חוסן רוחנית.
תחילה הוא מתבונן ורואה עם ששורד לבד:
"הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא
יִתְחַשָּׁב" (במדבר כג 9). אחר כך
הוא חוזה כוח מחץ קולקטיבי: "הִנֵּה
עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא" (במדבר כג 24).
הביטוי "כְּלָבִיא" נותן 9 – מספר מאסטר המסמל
שלמות מעגלית, כמו תשעת חודשי לידה. העם קם כאריה רק כשכל איבריו מתפקדים – או
במילים צבאיות: אין פלוגה בלי חובש, ואין לילה בלי חייל ששומר בבסיס, סטודנט במילואים
ששומר בגולן או חייל המשרת ב 8200.
בכנסת נפער כעת חלון זעיר. אם תתפזר,
המדינה תיכנס למערכת בחירות בשעה שמלחמת "חרבות ברזל" עדיין מתנהלת.
היסטוריונים אוהבים להזכיר שמייד לאחר הפיצול, מלך מצרים שישק פשט על יהודה ולקח
את אוצרות המקדש. גם אויבינו היום עוקבים אחר הלוח באולם ג'נבה: אם הפצע ייפער,
ייפער הסיכוי לשרוד בלי צלקת.
ומה אומרים המספרים כולם יחד? 16 דוחף
לפרוץ; 19 תובע להכריע בין מלכויות; 23‑5
מזכיר שאפשר לשוחח; 15 מציע נבואה מאחדת; 9 הוא כוח‑על של
שלמות, ו‑10 (ערך
"יִשְׂרָאֵל") חותם מחזור מלא של אחריות הדדית. זוהי נוסחת השרידות בעת
אש: לחבר את חמשת האיברים – תורה, צבא, עבודה, מיסים, שירות אזרחי – ולסגור מעגל.
האם נצליח? התשובה תלויה לא רק בשורות
החקיקה אלא בלבבות. אם נבחר ביתר שקיפות, במודל שירות שמכבד את לומדי התורה אך
אינו משאיר אותם מחוץ למעגל הדם והיזע, ייתכן שהמאבק המר יוליד חברת ברית חדשה. אם
נקשיח עמדות ונפיל ממשלה בעיצומה של מערכה – עלולים פסוקי במקרא לחזור כרוח מכרסמת:
" וּמִלְחָמָ֨ה הָיְתָ֧ה בֵין־רְחַבְעָ֛ם וּבֵ֥ין יָרׇבְעָ֖ם
כׇּל־הַיָּמִֽים (מלכים א' י"ד ל) ולא יישאר מי שיתפור מחדש את הבגד שנקרע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה