סמ"ר חיים סבח הי"ד – סיפור של גבורה, נתינה ואהבת הארץ 27/10/2025

 בס"ד

סמ"ר חיים סבח הי"ד – סיפור של גבורה, נתינה ואהבת הארץ

במסגרת תוכניתנו " חַלּוֹן לְחוֹלוֹן " ביום שני, ה' בחשוון ה'תשפ"ו, 27 באוקטובר 2025 הקדשנו תוכנית להוקרת זכרו של סמ"ר חיים סבח הי"ד – לוחם שחי וחונך בחולון, עזב לימודי עתודה והתקדם ליחידת איסוף קרבי בגבול הצפון. הוא פקד יחידת רחפנים, איתר וחיסל מחבלים רבים – ונפל ב־8.5.2024 מפגיעת פצמ"ר כשהגן על יישובי הצפון. סיפורו מדהים, בו שילב חוסן, אחריות ותרומה – ומותיר לנו אתגר והשראה. הצטרפו אלינו לשיחה פתוחה על ערכים של נתינה, מנהיגות ומשמעות החיים.

סמ"ר חיים סבח הי"ד נולד בי"ט בכסלו תשס"ד (13.12.2003) בחולון. בן למשפחה חמה ואוהבת, אח לירדן ולחן, ובן להורים מסורים – אבי ושרה סבח. כבר מגיל צעיר ניכר בו הרצון להצטיין, להנהיג ולתרום.

 

את דרכו החל בבית הספר "יצחק שמיר", המשיך בחטיבת "זלמן ארן" במגמת כדורסל, ובהמשך למד בתיכון במגמת מחשבים. אהב את עולם הספורט, אך יותר מכך – את הערכים של התמדה, אחריות ונתינה.

 

לאחר התיכון נרשם למסלול עתודה, אך לאחר ארבעה חודשים בלבד החליט בלב שלם לעזוב את הלימודים ולפנות לשירות קרבי. הבחירה הזו סימלה את רוחו – לעשות למען הכלל ולא למען הנוחות האישית.

 

חיים ביקש שובץ ליחידות קרביות מובחרות – גולני, הנדסה קרבית – אך נבחר לשירות ביחידת איסוף קרבי, גדוד 869 של עוצבת הגליל, הפועלת לאורך גבול הצפון. הוא עבר מסלול לוחם חי"ר, סיים קורס מ"כים בהצטיינות, ושב לגדוד כמפקד צעיר שהפך במהרה למושא הערכה בקרב חבריו ומפקדיו.

 

לאחר תקופה קצרה בתפקיד לוגיסטי, ביקש לשוב לקו הלחימה. לבקשתו מונה למפקד יחידת רחפנים מבצעית שתפקידה היה לאתר מחבלים ולמנוע ירי נ"ט לעבר יישובי הצפון. היחידה בראשותו זכתה לתעודות הוקרה על פועלה, כשהיא פועלת תחת אש ובשטחים מאוימים.

 

ביום 8 במאי 2024, במוצב טורמוס הסמוך לקיבוץ מלכיה, עם התרעת ירי על האזור, שלח חיים את פקודיו לאכול ונשאר לבדו לטפל ברחפן. שני פצמ"רים נורו לעבר המוצב. הראשון פגע בגנרטור, והשני פגע בו ישירות. חיים נהרג במקום.

 

חיים הותיר אחריו משפחה, חברים וקהילה שלמה שזוכרת אותו כמפקד אמיץ, אח מסור ולוחם חדור שליחות. חבריו מספרים על אדם עם חיוך קבוע, לב רחב ורוח של אחריות ומנהיגות.

 

מותו הוא סיפור של הקרבה, אך חייו הם סיפור של השראה. חיים הוכיח כי גם בגיל צעיר אפשר להיות עמוד אור לאחרים. החלטותיו נבעו מאמונה אמיתית, לא מתוך כפייה. זו מורשת של בחירה, נתינה ואהבת אדם.

 

התוכנית המיוחדת לזכרו אינה רק ציון דרך, אלא קריאה לכל אחד מאיתנו לעצור ולשאול: האם גם אני פועל מתוך משמעות? האם אני מבין את הערך של נתינה וערבות הדדית?

 

חיים סבח הי"ד ממשיך להיות מצפן מוסרי וחברתי, גם אחרי נפילתו. דמותו מלמדת אותנו שהגבורה האמיתית אינה רק בשדה הקרב – אלא גם בדרך שבה אנו חיים, פועלים ומתייחסים זה לזה.

 

*מה חשיבותה של התוכנית היום ?*

התוכנית הזו אינה רק סיפור זיכרון – היא שיעור באחריות. בעידן שבו קל לשכוח את ערכי הערבות ההדדית, סיפורו של חיים סבח הי"ד מזכיר לנו מהי מחויבות אמיתית. הוא מלמד על כוחו של אדם אחד לשנות מציאות, על אומץ לב לא מתוך כפייה אלא מתוך בחירה, ועל אהבת הארץ כדרך חיים. תוכנית כזו מאפשרת לנו לעצור, להתבונן, ולהתחבר מחדש לערכים שמהם נבנתה החברה שלנו.

 

* למה כדאי לשים את כל הדברים שיש לנו בצד ולבוא להקשיב לאבי?*

כי זו לא עוד תוכנית רדיו – זו הזדמנות לגעת באמת. לשמוע את קולו של אב שכול ולגלות מאחורי הכאב סיפור של תקווה, ערבות ומנהיגות. שעה אחת של הקשבה יכולה להזכיר לנו מה חשוב באמת – אהבה, שליחות, אחווה ואומץ לב.

 

*מה מיוחד בתוכנית עם אבי סבח?*

התוכנית לא מסתפקת בסיפורו של לוחם – היא מעבירה את רוחו של אדם שבחר בדרך של אור. היא מפגישה אותנו עם מסע של נער מחולון שהפך למפקד אמיץ, ומציפה שאלות על ערכים, נתינה ומשמעות. דרך הסיפור נשמע את קולו של האב, את כאב האובדן, ואת התקווה שצומחת מתוך השכול. זו לא רק תוכנית על עבר – זו תוכנית על החיים עצמם.

 

להאזנה לשעה הראשונה לחץ כאן

להאזנה לשעה השנייה לחץ כאן

 

השירים שהושמעו בתוכנית:

גילי אסרף ואורי ראובני - אבוא בחלום

מילים : גילי אסרף ואורי ראובני לחן : גילי אסרף ואורי ראובני

יפה ותמה - ליאור אלמליח,מיכאל פרץ,חיים אוליאל ושמעון סיבוני

מילים : ר שלמה אביטבול זצ"ל לחן: עממי מרוקאי

אסתר עופרים - דמעות של מלאכים

מילים: דן מינסטר, לחן: יוני רכטר

דוד ד'אור וששי קשת - שיר המעלות

מילים: מן המקורות, לחן: יוסף קרדונר

צמד רעים - חמדת ימים

מילים: מן התפילה, לחן: שלמה קרליבך

שיר עשרת הספירות

מילים: שרון נריה בר-און, לחן וביצוע AI

                                

                           יו"ר ועדת רדיו וחבר הנהלה באיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית

                                                       קטלוג העשייה שלי

 

 

 

 

בין נדודים לתקווה – סיפור חייו ודרכו של אשר דאנש, יו"ר יד לבנים חולון 20/10/2025

בס"ד

בין נדודים לתקווה – סיפור חייו ודרכו של אשר דאנש, יו"ר יד לבנים חולון

במסגרת תוכניתנו " חַלּוֹן לְחוֹלוֹן " אירחנו ביום שני, כ"ח בתשרי ה'תשפ"ו, 20 באוקטובר 2025 הקדשנו את תוכניתנו לספר את סיפור חייו ודרכו של אשר דאנש, יו"ר יד לבנים חולון. ביום שבו השכול נוגע כמעט בכל בית בישראל, בחרנו לעצור לרגע ולהקשיב לאשר דאנש, אח שכול, יו״ר יד לבנים חולון.

זהו סיפור מלא תקווה המתאר מסע מילדות של נדודים ועד נתינה שמחברת קהילה שלמה – זהו האיש שהפך את הכאב האישי והמשפחתי לכוח של עשייה, אמונה ותקווה. בתוכנית "בין נדודים לתקווה" יצאנו איתו למסע ישראלי אמיתי – מסע שמתחיל בילדות צנועה בקסטל, בבית של עולים מאיראן שחיפשו פיסת יציבות בארץ חדשה, וממשיך אל שנים של התבגרות, אחריות ועשייה למען הכלל. נגלה איך ילד שראה את דאגת הוריו ואת מאבקם היומיומי לבנות חיים חדשים, הפך לאדם שמקדיש את ימיו ולילותיו להעניק לאחרים בית, קהילה ומשמעות במסגרת פעילותו כיו״ר יד לבנים בחולון.

 

זו לא רק שיחה על עבר – זו שיחה על נשמה. על אהבת הארץ, על אחווה, על הדרך שבה הזיכרון הפרטי והלאומי משתלבים זה בזה ויוצרים חוסן קהילתי. בתוכנית נבין איך מתוך נדודים נולדת שייכות, ואיך תקווה אחת – פשוטה ואמיתית – יכולה לחבר לבבות של דור שלם.

בשיחה על: איך מסע אישי של עלייה, ילדות וקשיים הופך לשליחות ציבורית של נתינה, זיכרון ותקווה?

"בין נדודים לתקווה" – זו אינה רק כותרת; זו תמצית חייו של אשר דאנש.

הוא נולד בראשית שנות החמישים בקסטל, אזור שהיה בשוליים של מדינת ישראל הצעירה, בן להורים שעלו מאיראן אל ארץ לא נודעת. הם הגיעו בלי רכוש, כמעט בלי שפה – אך עם אמונה עיקשת ותקווה גדולה. המציאות בארץ לא הייתה קלה: מצוקת דיור, חוסר עבודה ותחושת אי־ודאות. המשפחה נדדה מקסטל לגדרה, לתל אביב ולבסוף לחולון, וכל מעבר היה ניסיון למצוא יציבות ופרנסה.

 

כילד בכור חווה אשר את כל הקשיים דרך עיני הוריו. הוא ראה את עייפות האב שחזר מעבודות מזדמנות, ואת דאגת האם שניסתה לייצר שגרה במקומות זמניים. בין השפה והמנהגים מאיראן לבין התרבות הישראלית החדשה, נולד דור חדש – דור שמחבר בין מסורת להתחדשות. "דווקא הקשיים האלו", הוא מספר, "עיצבו אותי. למדתי להכיר תודה, לראות את מה שיש ולא את מה שחסר, להעריך מאמץ, ולהיות שם בשביל אחרים".

 

אותם ערכים ליוו אותו כל חייו. בתפקידו כחבר הוועד הארצי בבנק ראה את כוח הנתינה מבפנים – איך אפשר לשנות חיים של אנשים דרך מילה טובה, אוזן קשבת או החלטה אמיצה. עוד לפני הפרישה ידע בלבו שהשלב הבא יהיה שליחות קהילתית. הוא הצטרף ליד לבנים חולון, תחילה כחבר ועד ובהמשך כיו"ר. שם מצא את דרכו להחזיר לחברה – לא רק כבן למשפחה עולה, אלא גם כאח שכול, שמבין מהו כאב ומהי אחריות לזכור.

יד לבנים חולון בראשותו של אשר אינה רק מוסד הנצחה – אלא בית חם ופעיל למשפחות שכולות. חוגים, טיולים, ימי עיון, תערוכות אמנות וערבי שירה יוצרים מרחב של נחמה וריפוי. "הפעילויות הללו", הוא אומר, "מביאות מזור ורווח ונחמה למשפחות. הן עוזרות להן לדעת שהן לא לבד".

 

אשר מאמין שהזיכרון הוא כוח מניע – לא מקום של עצב בלבד, אלא מנוע של חיבור. כך הפך בית יד לבנים למוקד קהילתי שמחבר בין דורות, בין עבר להווה. תחת הנהגתו נפתחו פרויקטים חינוכיים עם תלמידי חולון, שיתופי פעולה עם אמנים מקומיים ותערוכות שמספרות את סיפור המשפחות בשפה של צבע, צורה וצליל.

 

אך אולי גדולתו של אשר היא ביכולת לראות בכל סיפור אישי סיפור לאומי. הילד מהקסטל, שגדל על ברכי ההורים העולים, הפך לדמות שמחברת את זיכרון הנופלים עם חזון של תקווה וקהילה. המסע בין נדודים לתקווה הוא לא רק שלו – הוא של כולנו: מסע שבו העבר אינו כובד אלא מצפן, והכאב הופך לשורש של נתינה.

 

כך, בעידן שבו הזיכרון נדחק לעיתים לשוליים, מזכיר לנו אשר דאנש שהזיכרון הוא חיים – ושכל נדוד בחיים יכול להפוך לדרך של תקווה.

 

מה חשיבותה של התוכנית היום

בעידן שבו הקצב המהיר שוחק את הזיכרון הלאומי, התוכנית הזו עוצרת את הזמן ומחזירה אותנו לשורשים. היא מזכירה לנו שהעלייה, ההתמודדות והזיכרון הם אבני הבניין של החברה הישראלית. דרך סיפורו של אשר דאנש מתחדשת ההבנה שמהכאב צומחת קהילה, ומהעבר צומחת אחריות לעתיד.

 

למה כדאי לשים את כל הדברים בצד ולהקשיב

כי מדובר בסיפור ישראלי אמיתי – על בן לעולים, אח שכול, אדם שהפך את ילדותו המורכבת לקריאה מתמדת לנתינה ולחיבור. זו שעה של אמת, של השראה ושל תקווה שנוגעת בכל אחד מאיתנו.

 

מה מיוחד בתוכנית על אשר דאנש

זו תוכנית שנוגעת בנימי הנשמה. היא מחברת את סיפור העלייה של הוריו, את ילדותו בקסטל ואת פעילותו ביד לבנים למסע אנושי מלא ענווה ואור. סיפור שמלמד שזיכרון, נתינה ותקווה הם לא מילים גדולות – אלא דרך חיים.

 

להאזנה  לשעה הראשונה לחץ כאן

להאזנה  לשעה השנייה לחץ כאן

 

השירים שהושמעו בתוכנית:

חיים משה - אמא אמא

מילים: אביהו מדינה לחן: תיאודורוס דרבניוטיס

רועי סנדלר & דפנה אליקים - בן אדם

מילים ולחן:רועי סנדלר, תמר יהלומי, יונתן קלימי,

נחמה הנדל - שיר עד - אל ארצי

מילים: רחל, לחן: יהודה שרת

דוד ד'אור – שמע ישראל

מילים: יוסי גיספן, לחן: שמואל אלבז

אביבה אבידן – פרי גנך

מילים ולחן: יוני רועה

שיר עשרת הספירות

מילים: שרון נריה בר-און, לחן וביצוע AI

                         

                           יו"ר ועדת רדיו וחבר הנהלה באיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית

                                                       קטלוג העשייה שלי

 

 

 

פסוקי הבריאה על פי עץ החיים הקבלי – מן התוהו אל האור 19/10/2025

 בס"ד

 

פסוקי הבריאה על פי עץ החיים הקבלי: מן התוהו אל האור

לפני מספר ימים, בחג שמחת תורה האחרון. סיימנו את קריאת התורה ומיד התחלנו לקוראה מחדש, באותו מעמד. סיימנו את ספר דברים המסתיים במלה "ישראל" ומיד התחלנו לקרוא בבראשית, המתחיל במלה "בראשית". חיבור האות האחרונה במלה "ישראל" היא ל' בחיבור עם האות הראשונה של המלה "בראשית" האות ב', נותן לנו את המלה "לב". אשר על כן, בראשית איננה רק פתיחת התורה – היא פתיחת הלב האנושי.
זהו הרגע שבו הבריאה וההבנה נפגשות.

הגימטריה המלאה של במילה "לב" היא 32. ל' = 30, ב=2, יחד 32.

בתוך המילים הראשונות של ספר בראשית נרמזת כל תורת עץ החיים: כיצד נולד סדר מתוך כאוס, כיצד מחשבה הופכת למציאות, וכיצד גם לאחר חשכה גדולה – האור שב ועולה.

שורש הרעיון הזה מתגלה כבר בספר הקדום בעולם,  ספר יצירה, המיוחס לאברהם אבינו. שם נחשף סוד התהליך האלוהי שבו נברא העולם:

"בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק יה יהוה צבאות אלהי ישראל אלהים חיים ומלך עולם אל שדי רחום וחנון רם ונשא שוכן עד מרום וקדוש שמו, וברא את עולמו בשלשה ספרים – בספר, ובספר, ובספור."

בפסוק זה טמונה מהותה של הבריאה – שלושים ושתיים נתיבות החכמה: עשר הספירות ועשרים ושתיים האותיות, הן כלי ההבנה של העולם.
והבריאה, לפי אברהם, איננה מעשה חד־פעמי אלא תהליך מתמשך של מחשבה, מספר וסיפור.
כך גם האדם – הוא נברא בכל יום מחדש, במחשבותיו, במעשיו ובדיבורו.

בראשית – לידת ההבנה האלוהית

פסוקי הבריאה הם למעשה מפת ההבנה של האלוהות את עצמה.
כל פסוק הוא מדרגה בתהליך התבוננות אלוהי, שבו הרצון הופך להבנה, וההבנה לאור.
זהו מהלך בִינָתִי עמוק, לא פיזי – תהליך שבו התודעה האלוהית מתבהרת מתוך עצמה.

פסוק א': "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ". הגימטריה של הפסוק נותנת לנו  105 המצטמצם ל 6.

זהו רגע הסדר הראשון.
המספר 6 מבטא את האיזון בין הניגודים – בין השמים המייצגים רוח ומחשבה לבין הארץ המייצגת מימוש וחומר.
בתדר של בינה, הפסוק הזה הוא ראשית ההבנה: הידיעה שכל הפכים באים ממקור אחד.
בריאה איננה רק פעולה – היא הבנה שמחברת בין הרוחני לגשמי, בין הנראה לבלתי נראה.

זהו היסוד הראשון של עץ החיים: להבין שכל ניגוד נועד להשלמה, לא להפרדה.
במקום לראות את הקונפליקט כמאבק – בינה מלמדת אותנו לראות בו חיבור של חלקים משלימים.

 

פסוק ב': "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" הגימטריה של הפסוק נותנת לנו 157=4=13

כאן נכנסת ההבנה העמוקה של הכאוס.
לפני כל סדר יש ערבוביה. לפני כל אור יש חושך.
בינה יודעת שהתוהו ובוהו אינם תקלה אלא שלב טבעי בדרך להבשלה.

המספר הקרמטי 13 מסמל שינוי מהותי – פירוק הישן כדי לאפשר צורה חדשה.
בתוך התהום טמון הפוטנציאל להבנה, והחושך עצמו הוא מרחב של הריון רוחני.
בינה איננה פוחדת מהבלבול – היא יודעת שדווקא בתוכו נולדת הבהירות.

גם אנו חווים זאת אחרי תקופה קשה.
החושך הגדול שירד על הארץ אחרי המלחמה לא נועד להשמיד – הוא בא כדי לחשוף את עומק הנשמה.
מתוך ההרס, נולדת הבנה חדשה על מי אנחנו, מה חשוב באמת, ואיך בונים עולם טוב יותר.

 

פסוק ג': "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" הגימטריה של הפסוק נותנת לנו 118 = 1

כאן מתחילה התנועה השקטה של ההבנה.
הרוח המרחפת היא אותה תודעה עליונה המחפשת משמעות.
המספר 1 מבטא אחדות – ההכרה שכל המציאות נובעת ממקור אחד ואין בה נפרדות אמיתית.

הרוח אינה פועלת עדיין, היא רק מרחפת, מקשיבה, נוגעת ולא נוגעת.
כך גם ההבנה: היא מתחילה בשקט, בהקשבה.
לפני שכל יצירה מתממשת, יש רגע שבו הכול דומם – רק רוח עדינה מרחפת על פני המים.

הרגע הזה מזכיר את הלב של עם ישראל לאחר סערה: אחרי מלחמה, אחרי כאב, אנו לא ממהרים לדבר – אנחנו מרחפים.
אנחנו מקשיבים, מתבוננים, נושמים.
בתוך הרוח הזו, שנראית חסרת כיוון, נולדת הבנה חדשה – הבנה של חיים, של חיבור ושל חסד.

 

פסוק ד': "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר – וַיְהִי אוֹר" הגימטריה של הפסוק נותנת לנו = 80 = 8

כאן נולד האור.
לא אור פיזי, אלא אור של תודעה, של בהירות פנימית.
המספר 8 מבטא את מה שמעבר לטבע, את האור האלוהי שמופיע כאשר התודעה מבינה את עצמה.

בינה מתרגמת את הכאוס לתובנה ואת התובנה לאור.
כך גם אנו – אחרי לילה ארוך של כאב, מגיע רגע שבו הנשמה אומרת: יהי אור.
זהו רגע של בחירה – לא להישאר בחושך אלא להאיר מתוך ההבנה.

"ויהי אור" הוא לא רק סיפור של אז. הוא פסוק שמהדהד בתוכנו בכל פעם שאנחנו מבינים את משמעות הדרך שעברנו.
זהו הרגע שבו האדם הופך שותף לבריאה – לא דרך כוח, אלא דרך תובנה.

שמחת תורה – סיום שהוא התחלה

בינה פועלת במעגלים. כל סיום בתוכה הוא התחלה חדשה.
בדיוק כמו במעמד שמחת תורה, שבו קוראים את הפסוק האחרון של התורה – "לעיני כל ישראל" – ומיד פותחים מחדש ב*“בראשית ברא אלוהים.”*
שני הפסוקים הללו מחוברים כמעגל שאין לו סוף: מן הסיום – אל ההתחלה, מן ההבנה – אל ההתחדשות.

זוהי פעולת הבינה בהתגלמותה: להבין כדי להמשיך, לא כדי לעצור.
לא במקרה הסיום וההתחלה נקראים באותו מעמד – זהו הסוד של החיים עצמם.
הבינה האלוהית מלמדת שהמחזוריות איננה סיבוב סגור אלא ספירלה של התפתחות.
כל שנה אנחנו קוראים שוב את התורה, אך לעולם לא מאותה נקודה. אנחנו כבר אחרים. ההבנה העמיקה, הלב התרחב, והאור הפנימי גבר.

בשמחת תורה אנו חוגגים את ההבנה הזו – שמחזור הוא לא חזרה לאחור אלא העמקה אל תוך אותו אור ראשון, זה שנאמר עליו "יהי אור".

האקטואליה של האור – אחרי המלחמה

לאחר מלחמת חרבות ברזל הנוראה, שהזכירה את מלחמת השחרור והקוממיות, שהחלה בשמת תורה והסתיימה בשמח תורה, כאשר הארץ נראית תוהו ובוהו, הפסוקים הראשונים של בראשית מהדהדים בתוכנו בעוצמה מחודשת.

הם מזכירים לנו שהאור נברא דווקא אחרי החושך, שהרוח מרחפת גם כשהכול נדמה כמים סוערים, ושאפילו מהתהום ניתן לעלות אל ההבנה.

בימים שבהם כאב הפך לשפה הלאומית, ספירת בינה בעץ החיים הקבלי מלמדת אותנו שההבנה היא מעשה של ריפוי.
כאשר אנחנו מבינים את משמעות הסבל, אנו הופכים את הכאב לאור.
כל משפחה שאיבדה, כל לוחם שחזר פצוע בגוף או בנפש, כל ילד ששאל “למה?” – הם נושאים בתוכם ניצוץ מאותו אור ראשון.

ואולי זה בדיוק התפקיד שלנו עכשיו – להמשיך את פסוקי הבריאה דרך חיינו:
להאיר באפלה, ליצור סדר חדש מתוך תוהו, לשוב להקשיב לרוח, ולומר יחד – יהי אור.

סיכום

פסוקי בראשית הם מפת ההבנה של הבריאה ושל האדם גם יחד.
בקריאה במפת עץ החיים הקבלית ובהתחברות לחיים דרך עץ החיים, הם מתגלים לא כסיפור היסטורי אלא כמשל חי לתודעה המתבהרת.
הבריאה מתחילה במחשבה, עוברת דרך בלבול, מתעמקת בהקשבה, ומסתיימת בהבנה שמולידה אור.

כך גם חיינו: אנו מסיימים ומיד מתחילים מחדש, בדיוק כמו בקריאת התורה.
אחרי כל חושך – מגיע אור, ואחרי כל תוהו – סדר חדש.
וכמו שנאמר בספר יצירה – "וברא את עולמו בשלשה ספרים – בספר, ובספר, ובספור" – כך אנו נדרשים לברוא עולמות של הבנה, תקווה ומשמעות, בכל יום מחדש.

בראשית, אפוא, איננה רק התחלה אחת שהייתה, אלא התחלה נצחית.
האור הראשון – אותו אור שאמר עליו האל "יהי אור" – ממשיך לזרוח בכל מקום שבו אדם מבין, סולח, ומאמין מחדש באפשרות להתחיל.

זהו האור של הבינה, האור של שמחת התורה, והאור של עם ישראל – עם שנברא מחדש, בכל פעם, מן החושך ובבחירת חוזרת, כל שנה, באור ולא בחושך.