חד אבחנה : ינואר 2026

יום שני, 26 בינואר 2026

במסגרת תוכניתנו "ובחרת בחיים" אירחנו יום שני, ח' בשבט ה'תשפ"ו, 26 בינואר 2026, לציון יום השואה הבינלאומי ו-81 שנה למיגור המשטר הנאצי, הרב אברהם קריגר, היסטוריון וראש מכון שם עולם, לשיחה אחרת על השואה, לא רק כזיכרון של כאב ואובדן אלא כמבט חינוכי עמוק על זהות, רוח וחוסן יהודי.

כבן להורים ניצולי שואה וכחוקר היסטוריה, הוא מציע דרך שונה לספר את הסיפור ומבקש להבין כיצד זווית הראייה של החוקר והמרצה מעצבת את המשמעות שאנו נותנים לעבר גם היום. הצטרפו לתוכנית "ובחרת בחיים" בערב יום השואה הבינלאומי לשיחה על דרך אחרת של סיפור השואה, שימור זהות, רוח וחוסן בהיסטוריה היהודית, ומשמעות הזיכרון בזמן הזה.

ודנו בשאלה: איך מספרים את סיפור השואה לעולם כך שישמר זהות, רוח וחוסן יהודי, ולא יישאר רק זיכרון של כאב ואובדן?

הרב אברהם קריגר הוא היסטוריון, מחנך וראש מכון שם עולם, ואחת הדמויות הבולטות בישראל בעיסוק החינוכי והערכי בשואה. דרכו המקצועית והאישית שזורה בסיפור חייו כבן להורים ניצולי שואה, אשר בביתם סופר הסיפור באופן שונה מהנרטיב הציבורי המוכר. זה היה סיפור שלא עסק רק בזוועות, במספרים ובמוות, אלא גם בחיים עצמם, בזהות יהודית, באמונה ובשאלות קיומיות עמוקות.

עם השנים, כאשר העמיק בלימודי ההיסטוריה ובספרות המחקרית, גילה קריגר פער הולך וגדל בין הסיפור האישי שחווה בבית לבין האופן שבו השואה נלמדה והוצגה במרחב האקדמי והחינוכי. הפער הזה הפך למניע מרכזי בעבודתו. במקום להסתפק בתיעוד עובדתי, בחר לשלב בין שלושה עולמות משלימים: עולם תורני, עולם של היסטוריון ועולם של מחנך.

מבחינתו, חקר ההיסטוריה דומה ללמדנות תורנית, כזו שמבקשת להבין לא רק מה קרה, אלא גם את ההקשר, המשמעות וההשלכות הערכיות של האירועים. במשך תקופה ארוכה עסק באיתור חומרים נדירים מתקופת השואה, מסמכים וחפצים שהיוו תשתית למוסד שבראשו הוא עומד כיום. איתור החומרים לא היה תהליך טכני בלבד. לעיתים הוא התרחש בנסיבות משתנות ומורכבות, והמפגש הישיר עם החומר ההיסטורי השפיע עמוקות על האופן שבו הוא נקרא ונלמד. ההיסטוריה חדלה להיות אובייקט מחקרי מרוחק, והפכה למפגש אנושי חי עם בחירות, פחדים, אמונה ודילמות מוסריות.

מכון שם עולם פועל מתוך תפיסה חינוכית ברורה המבקשת להרחיב את סיפור השואה. לא לטשטש את האסון ולא להפחית מעוצמתו, אלא להוסיף רובד של זהות, רוח וחוסן. קריגר מדגיש כי גם סיפור השואה, כמו כל סיפור היסטורי, מושפע מעולמו הפנימי של החוקר ומזווית הראייה שממנה הוא ניגש אליו. המסר שהוא מביא למאזינים הוא שההיסטוריה אינה רק עבר. היא כלי חינוכי המעצב תודעה, זהות ועמדה מוסרית בהווה.

למה כדאי לשים את הכל בצד ולהקשיב לתוכנית
כי זו הזדמנות להקשיב לשיחה שאינה שגרתית, שמרחיבה את סיפור השואה מעבר למוכר, ומציעה מבט אנושי, ערכי ומעמיק על ההיסטוריה ועל המשמעות שלה לחיינו כיום.

מה מיוחד בתוכנית עם הרב אברהם קריגר
השילוב בין סיפור אישי, מחקר היסטורי וראייה חינוכית מאפשר להבין את השואה לא רק כעבר כואב, אלא גם כמרחב של זהות, רוח וחוסן בהווה.

להאזנה לשעה הראשונה לחץ כאן

להאזנה לשעה השנייה לחץ כאן

השירים שהושמעו בתוכנית:

נועה קירל | אמא שלי

מילים: משה קלוגהפט , לחן: דורון פלסקוב ובן שופן

Enrico Macias – a yidiche Mama

מילים לחן: ג'ק ילן ולב פולק

צילה דגן - על הדרך עץ עומד

מילים: איציק מאנגר לחן: פ. לסקובסקי תרגום: נעמי שמר

חיה קורן – צען ברידר

מלים ולחן עממי

אסתר עופרים - אויפן פּריפּעטשיק

מלים ולחן: מרק וורשבסקי

נחמה ליפשיץ - שפּיל זשע מיר אַ לידעלע

מלים: יוסף קאָטליאַר, לחן: עממי

חוה אלברשטיין - זוג נישט קיינמאָל - שיר הפרטיזנים

מילים: הירש גליק, לחן: דמיטרי פוקראס

יו"ר ועדת רדיו וחבר הנהלה באיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית

קטלוג העשייה שלי

יום שני, 19 בינואר 2026

עלי חוסייני חאמנאי: כשהשליחות מתעייפת והפור מתהפך 19/01/2026

בס"ד

עלי חוסייני חאמנאי: כשהשליחות מתעייפת והפור מתהפך

עלי חוסייני חאמנאי בנה את שלטונו סביב נרטיב חד וברור: העולם מחולק לטוב ולרע. "השטן הגדול" – ארצות הברית, ו"השטן הקטן" – ישראל. הנרטיב הזה סיפק זהות, אויב משותף ולכידות. הוא עבד בתחילת הדרך. אך עם השנים, כשהמציאות הכלכלית והחברתית החריפה, אותו סיפור חדל להסביר והפך למסך שמסתיר פער הולך וגדל בין מילים לחיים.

במפת עץ החיים של עלי חוסייני חאמנאי , כתר 3 מתאר שליטה דרך דיבור וסיפור על. בתחילה זה מקור השראה וכריזמה; בהמשך, כשהסיפור אינו מתחדש ואינו פוגש את המציאות, הוא נשמע שוב ושוב באותו טון. הציבור שומע הרבה – אך מרגיש שמדברים מעליו. כאן מתחילה עייפות תודעתית: עודף מילים ללא עומק חדש וללא חיבור למציאות חיה.

חכמה 9 ודעת 9 מצביעות על תחושת שליחות טוטאלית. חאמנאי אינו רואה עצמו כמנהל מדינה בלבד, אלא כנושא אמת כוללת. כאשר שליחות כזו מפסיקה להקשיב, כל ביקורת נתפסת כבגידה וכל שאלה כאיום. ההנהגה הופכת להתגוננות.

ההתגוננות הזו מתורגמת למדיניות: מרדף עיקש אחר יכולת גרעינית וטילים ארוכי טווח, והשקעת משאבים אדירה במימון שלוחים. בזמן שהעם מתמודד עם יוקר מחיה ומחסור, המדינה ממשיכה להזרים כסף ל־חמאס, חיזבאללה, לחות’ים בתימן, ואף לקשרים רחוקים יותר כמו משטר ניקולס מדורו בוונצואלה. כך נוצר דיסוננס חריף: העם רעב – והשלוחים מתוקצבים.

בעץ החיים זה ניכר בציר חסד–גבורה 4=22: חוק, משמעת ותחושת ייעוד-על, עם מעט מאוד חסד. המבנה חזק אך נוקשה; החוק מגן על עצמו יותר משהוא מגן על האדם. הלגיטימציה נשחקת לא בבת אחת, אלא בהצטברות.

בתפארת 9 – הלב – נבחנת ההזדהות. כאן מתרחש רגע פורים האמיתי: לא נפילה דרמטית, אלא אובדן חיבור. הציבור מפסיק להאמין שהסיפור משרת אותו. כך נפל המן – לא ביום אחד, אלא ברגע שבו חדלו להזדהות עמו.

נקודת המפתח נמצאת למטה: יסוד ומלכות 1=19. זהו הציר הקרמתי שבין להקריב לבין להיות קורבן. בתחילת הדרך חאמנאי מקריב בשם הדרך; עם השנים ההקרבה מתהפכת לתחושת נרדפות. הציבור כבר לא שותף – אלא איום. כאן 1=19 משנה כיוון: מהמקריב אל המקורבן. זהו "ונהפוך הוא" תודעתי.

הלחץ החיצוני מעמיק את התהליך. עימותים מילוליים, גיבוי למחאה ולחץ בינלאומי אינם יוצרים את המשבר – הם מחריפים אותו. הם מחזקים תחושת מצור, אך גם חושפים את הפער בין נרטיב הכוח לבין חיי היום-יום תחת סנקציות. המלכות – המציאות הגלויה – חווה קיפאון: מחסור, יוקר ועתיד לא ברור. קשה להסתיר זאת בדיבורים.

איומי הנשיא טראמפ והגבול בין דיבור לפעולה

איומיו של נשיא ארצות הברית לשעבר, דונלד טראמפ, אינם עוד הצהרות ריקות. טראמפ שונה ממנהיגים אחרים בכך שהוא אינו רואה באיומים כלי הרתעה בלבד, אלא אמצעי ליצירת מציאות. הוא כבר הוכיח בעבר נכונות לפעול בכוח, גם במחיר זעזוע המערכת הבינלאומית, כאשר הוא מזהה שלטון שנתפס בעיניו כחלש, מבודד או מנותק מעמו. עם זאת, גם במקרה של חאמנאי, טראמפ אינו ממהר "להפיל שלטון" במובן הקלאסי. דפוס הפעולה שלו נשען על לחץ כלכלי מקסימלי, בידוד בינלאומי, חיזוק מחאה פנימית והצבת איום ברור – עד שהמערכת מתחילה להתפורר מבפנים. במובן זה, טראמפ אינו הגורם לנפילה, אלא המאיץ שלה. אם יפעל, הוא יעשה זאת רק כאשר יזהה שהשלטון כבר איבד את אחיזתו התודעתית, ושמהלך חיצוני יהפוך תהליך קיים – לבלתי הפיך.

למה 7 – ולמה שנה 7 וחודש 7 הם ציר סיום

בקבלה, 7 איננו מספר של בנייה אלא של מיצוי. זהו מספר השבת: עצירה, התבוננות וסיכום. 7 מסיר מסכות ומכריח אמת לצוף.

שנה אישית 7 מסמנת התכנסות, בדיקה וחשבון נפש – לא הרחבת שליטה.
חודש אישי 7 בתוך שנה 7 מכפיל את התהליך: מה שאינו מחובר למציאות מתקשה להמשיך לפעול.

כאשר 1=19 – שליחות שהפכה לנרדפות – פוגש 7–7 – מיצוי והסרת מסכה – מתקבלת תבנית היסטורית מוכרת: סיום שקט של שלב. לא בהכרח קריסה, אלא מעבר – הרגע שבו הסיפור מפסיק לשכנע והכוח מאבד את מרכזיותו. לפי מחזורי הזמן במפה, יש סיכוי תודעתי משמעותי שהתכנסות כזו תופיע סביב ספטמבר 2027. זהו חלון זמן שבו דפוסי סיום נוטים להתממש.

סיכום פורימי – מה שנשאר כשהסיפור נגמר

בסופו של דבר, שלטון אינו נופל כשהוא חזק מדי, אלא כשהוא חדל להיות אמין. כשהמילים כבר אינן נוגעות בחיים, כשהשליחות חדלה לשרת בני אדם והופכת לתירוץ, וכשהכוח צריך לצעוק כדי להישמע – שם מתחיל הסוף. לא ברעש, אלא בעייפות. לא במהפכה, אלא בשתיקה. זהו הרגע שבו הזמן גובר על הרצון, והאמת גוברת על הפחד. וכשהאמת חוזרת למרכז, אין צורך להילחם בכוח – הוא פשוט מפסיק להחזיק. זהו "ונהפוך הוא" האמיתי: לא עונש, לא נקמה, אלא סיום טבעי של סיפור שאיבד את נשמתו.

המן וחאמנאי – שני סופים, אותו חוק עומק

המן בן המדתא לא סיים את דרכו משום שנוצח בכוח גדול ממנו, אלא משום שהפך ממקריב למקורבן. הוא התחיל כמי שפועל בשם הסדר והמלכות, וסיים כאדם המשוכנע שכולם נגדו. ברגע שבו חדל לראות עצמו כמשרת המערכת והחל לראות עצמו כמרכזה – הפור התהפך. הוא איבד את הלגיטימציה עוד לפני שאיבד את מעמדו.

כך פועל גם החוק הקבלי במקרה של חאמנאי. בתחילת דרכו – שליחות והקרבה. בהמשכה – הקשחה ושליטה. ובשלב המתקדם – תחושת מצור, נרדפות ובדידות. כמו אצל המן, הסיום אינו חייב להיות דרמטי כדי להיות מוחלט. די בכך שהציבור חדל להזדהות, שהסיפור מפסיק לשכנע, ושמבנה ישן מתקשה לנשום בתוך מציאות חדשה.

פורים מלמד שההיסטוריה אינה זקוקה לאלימות כדי להתהפך. די בכך שהזמן יגיע למספרו. וכאשר 7 מגיע – הוא מסיר מסכות, מסכם מחזור, ומחזיר כל דבר למידתו. כך הסתיים שלטונו של המן. וכך, על פי חוק עומק של תודעה וזמן, עשוי להסתיים גם שלטונו של עלי חוסייני חאמנאי שנשען יותר מדי על פחד ופחות מדי על אמת.

19/01/2026

https://www.news1.co.il/Archive/0026-D-175269-00.html

שי סגל – מחזיר את התקווה, מגדיל את הרווחים 19/01/2026

בס"ד

שי סגל – מחזיר את התקווה, מגדיל את הרווחים

במסגרת תוכניתנו "מדברים רדיו" אנו מארחים שמחים לארח היום, יום שני, א' בשבט ה'תשפ"ו, 19 בינואר 2026 ולארח את שי סגל – המחזיר את התקווה ומכוון להגדלת רווחים לעסקים.

יש יועצים שמוכרים שיטות, ויש אנשים שמביאים אמת. שי סגל הוא מהסוג השני. ילד חסר ביטחון שהפך ליזם, מחבר ספרים ומאמן עסקי, בלי לקצר דרך ובלי למכור חלומות. בתוכנית הרדיו הקרובה הוא מדבר על עסקים מזווית אחרת לגמרי. לא עוד טרנד, לא עוד נוסחה, אלא חיבור עמוק בין תודעה, אחריות ורווחים.

אם גם אתם מרגישים תקועים, מתלבטים, או פשוט עייפים מסיסמאות, זו שיחה שיכולה להזיז משהו בפנים.

בשיחה על: האם הצלחה בעסק היא שיטה נכונה, או אומץ להפסיק לברוח מעצמך?

הסיפור של שי סגל הוא סיפור על בנייה איטית, לפעמים כואבת, של זהות. לא יזם שנולד עם ביטחון, אלא אדם שלמד אותו צעד אחרי צעד. כילד, הוא חי בתחושה שכולם מעליו. בחירות יומיומיות הוכרעו לפי הרוב, לא מתוך רצון, אלא מתוך פחד לטעות. גם בזוגיות, גם בחיים, וגם מול עצמו.

הצבא סימן נקודת מפנה לא מתוכננת. שעמום, שמירות, וספרים שהיו במקרה בבית. קריאה הפכה לסקרנות, וסקרנות לצורך עמוק להבין איך אנשים משנים חיים באמת. ספר אחד פתח דלת, אחרים העמיקו אותה, אבל מהר מאוד שי הבין שמשהו חסר. הרבה הבטחות, מעט פרקטיקה.

מתוך החוסר הזה נכתב הספר הראשון שלו, החיים שתמיד רצית. לא חזון, אלא תכנית עבודה. לא מוטיבציה, אלא צעדים. אחריו נולדה חוברת קא-צ’ינג, שנכתבה בכלל כנהלי עבודה לעובדים בעסק שיווק שותפים גדול. כשהתוצאות עלו והזמן התקצר, החומר יצא החוצה והפך לכלי עבודה לבעלי עסקים.

הדרך העסקית לא הייתה פשוטה. שותפויות שהמריאו ואז התרסקו, איומים, אכזבות, ולמידה כואבת על בחירת אנשים. דווקא שם נולדו התובנות העמוקות ביותר שלו על אחריות, גבולות ואמת פנימית.

ההצלחה הגדולה הגיעה עם אפיליאייט מאסטרס, עסק עם מחזור של מיליון שקל בשנה הראשונה. ואז הגיעו הקורונה והתחרות, והעולם השתנה. שי בחר לא להיאחז, אלא להתאים את עצמו מחדש.

היום הוא מלווה עסקים מתוך ראייה של שלוש מאות שישים מעלות. לא רק שיווק, אלא זהות. לא רק מכירות, אלא תודעה. הוא בודק מי האדם, מה מפחיד אותו, ואיפה הוא בורח מעצמו. רק משם נבנית תוכנית עבודה שמחזיקה שנים.

בתוכנית הזו שי מדבר מהר, חד, ומדויק. בלי סיסמאות, בלי טרנדים. רק אמת אחת פשוטה. העסק גדל כשאנחנו מפסיקים לברוח מעצמנו.

למה כדאי לעצור הכול ולהקשיב לתוכנית עם שי סגל

כי זו לא עוד שיחה על שיווק, אלא מפגש עם אמת, ניסיון חיים וכלים שעובדים גם כשאין כוח להעמיד פנים.

מה מיוחד בתוכנית עם שי סגל

החיבור הישיר בין תודעה, פרקטיקה ורווחים, בלי סיסמאות ובלי מסכות, מתוך ניסיון אמיתי של הצלחות, נפילות ובנייה מחדש.

להאזנה לשעה הראשונה לחץ כאן

להאזנה לשעה השנייה לחץ כאן

חוות דעתו של שי על התוכנית

השירים שהושמעו בתוכנית:

שיר מודדת - ירמי קפלן

מילים ולחן: ירמי קפלן

שירה מרגלית - מגיע לי יותר

מילים ולחן: שירה מרגלית

יזהר אשדות - בכל פעם אני מתאהב

מילים: אלונה קמחי לחן: יזהר אשדות

עוף גוזל — אריק איינשטיין

מילים: אריק איינשטיין לחן: מיקי גבריאלוב

דולי ופן עם עידן רייכל - להאמין

מילים ולחן: דולי ופן

שיר עשרת הספירות –

מלים: שרון נריה בר-און, לחן וביצוע

יום שני, 12 בינואר 2026

שרון נריה בר-און – נומרולוגיה קבלית, סוד האותיות, דיוק ובחירה בחיים 12/01/2016 - מראיין: משה ירונסקי

שרון נריה בר-און – נומרולוגיה קבלית, סוד האותיות, דיוק

ובחירה בחיים 12/01/2016

במסגרת תוכניתנו "מדברים רדיו" במסגרת תוכניתנו "מדברים רדיו", יום שני, כ"ג בטבת ה'תשפ"ו, 12 בינואר 2026 משה ירונסקי מארח את שרון נריה בר-און מומחה בנומרולוגיה קבלית וסוד האותיות משנת 2000

יש תוכניות שבהן משהו זז ממקומו הטבעי. לא מתוך גימיק, אלא מתוך בחירה מודעת לעצור ולהקשיב אחרת. במשך שבע עשרה שנה שרון נריה בר-און יושב בצד המראיין, זה שמחזיק את המרחב, שואל את השאלות ונותן לאחרים לספר את סיפורם, לעיתים גם משלב טעימות שקטות מעולם הנומרולוגיה הקבלית וסוד האותיות, בלי רעש ובלי הצגות.

בתוכנית הזו בחרנו להפוך את התפקידים. משה ירונסקי, מנהל התחנה, יושב בכיסא המראיין, ושרון נריה בר-און עובר לצד המרואיין. לא כדי לדבר על עצמו לשם הדיבור, אלא כדי לפרוש דרך חיים, תהליך והתבוננות עמוקה שמחברת בין גוף, נפש, אמונה ובחירה.

במהלך השיחה נצלול אל מהי נומרולוגיה קבלית באמת, נבין את סוד האותיות כשפת תקשורת חיה, ניגע בזוגיות, בדייטים ובתקופות החיים, ונבחן כיצד שנה אישית ושנת ה׳תשפ״ו פוגשות החלטות יומיומיות. זו אינה שיחה על גורלות סגורים, אלא על אחריות פתוחה. לא על הבטחות, אלא על האפשרות לבחור — בכל פעם מחדש.

סוד האותיות: שפה עתיקה לחיים מודרניים של בחירה

כשאני מדבר על סוד האותיות, אני לא מדבר על מיסטיקה, קמעות או הבטחות. אני מדבר על שפה. שפה יהודית עתיקה, שמקורה בספר יצירה, ושואלת שאלה אחת פשוטה ועמוקה: איך בני אדם פועלים בעולם. איך הם מדברים, איך הם מגיבים, ואיך הם בוחרים ברגעים שבהם החיים לוחצים עליהם.

סוד האותיות אינו עוסק בשאלה "מי אתה בעומק נשמתך", אלא בשאלה הרבה יותר יומיומית: איך אתה מתקשר, איך אתה נכנס לחדר, ואיך אתה מבקש שיראו אותך.

האות הראשונה בשם הפרטי אינה האדם כולו, אבל היא השער. היא הדרך שבה האדם פותח שיחה, הדרך שבה הוא פוגש אחרים, והאופן שבו הוא מצפה שיפנו אליו. כאשר מדברים אל אדם דרך השער הזה – הוא נפתח. וכאשר מדברים אליו בשפה אחרת, גם אם הכוונה טובה, הוא פשוט לא שומע. כאן מתחילות אינספור אי הבנות בזוגיות, במשפחה ובעבודה.

מתוך אהבה גדולה למאזינים, ללקוחות ולאנשים שאני פוגש, בחרתי להפוך את סוד האותיות לכלי מעשי, נגיש וישים. לא ידע תיאורטי, אלא שפה שמאפשרת לאנשים לדבר זה עם זה אחרת, להבין זה את זה טוב יותר, ולבחור תגובה במקום אוטומט.

שיטת מל״ך: מוח, לב וכבד

ספר יצירה, המיוחס לאברהם אבינו ובגרסתו הערוכה של רבי עקיבא בן יוסף מהמאה הראשונה לספירה, מתאר את האותיות כאבני הבניין של הבריאה. שינוי מיקום של אות, או צירוף שונה בתוך מילה או שם, יוצר משמעות אחרת והשפעה אחרת על האדם וסביבתו. לפי הקבלה, לכל אות כוח רוחני אנרגטי, והמיקום שלה בשם קובע כיצד הכוח הזה פועל.

כאן נכנסת שיטת מל״ך – מוח, לב, כבד.
האות הראשונה מייצגת את המוח ומשויכת לספירת כתר: עולם המחשבות, השאיפות, הרצונות והאידיאלים המודעים. זו שפת החשיבה.
האות השנייה מייצגת את הלב ומשויכת לספירת תפארת: המרכז הרגשי, הצורך באיזון, סיפוק ואושר, והאופן שבו האדם חווה קשר.
האות השלישית מייצגת את הכבד ומשויכת לספירת מלכות: התדמית, ההשתלבות החברתית, הכעסים והאופן שבו האדם מוציא אנרגיה החוצה או כולא אותה בפנים – דבר שמשפיע גם על הבריאות.
האות הרביעית והלאה משויכות לספירות חסד וגבורה ומספרות על יכולת הביצוע, המעשיות, העבודה, הקריירה והדרך שבה האדם מממש את עצמו בעולם המעשה.

זוגיות והצופן הזוגי

כאשר בודקים פוטנציאל זוגי, מחברים בין ארבע האותיות של השם הפרטי של כל אחד מבני הזוג. אם חסרה אות – מכפילים את האות האחרונה.
חיבורי האות הראשונה מספרים על ההתאמה הנפשית, החשיבה והחברות.
חיבורי האות השנייה מגלים את הקשר הרגשי, המשיכה המינית, הצרכים הרגשיים והיחס לבית ולמשפחה.
חיבורי האות השלישית חושפים את הקשיים, את אופן ההתנהלות בכעס ובריב, ואת התיקון הזוגי.
חיבורי האות הרביעית מראים את התחום המעשי והחברתי – מי יוזם, מי מבצע, ואיך נראים החיים יחד ביום יום.

בועז ורות: דוגמה תנ״כית לבחירה זוגית

במגילת רות אנו פוגשים זוגיות שנבנתה מתוך הקשבה, כבוד ובחירה נכונה. בצירוף האותיות ב־ר באות הראשונה מתגלה קשר של שפע, חברות וחופש. באות השנייה, ו־ו, ניכר חיבור רגשי יציב ומשיכה חזקה, לצד צורך בגמישות. באות השלישית, ע־ת, מופיע תיקון עמוק שבו כל אחד משקף לשני את חסרונותיו – הזדמנות לצמיחה. ובאות הרביעית, ז־ת, מתוארת חלוקת תפקידים ברורה וחיי חברה עשירים. אין זה מפתיע שמתוך קשר כזה צמח בית המלוכה של ישראל.

איך הגעתי לנומרולוגיה הקבלית

הדרך שלי לא התחילה מספרים אלא מהגוף. בגיל 36 אובחנתי עם סוכרת, ובגיל 48 נאמר לי שעלי להזריק ארבע זריקות אינסולין ביום. סירבתי להשתעבד למזרק. חיפשתי הבנה, לא נס. רציתי לדעת איפה הבחירה שלי בתוך המערכת. משם הגעתי לסוד האותיות ולנומרולוגיה הקבלית ככלי שמחזיר לאדם אחריות. הכלי הזה סייע לי לרדת מארבע זריקות ביום לאחת בלבד.

שנה אישית ותקופות חיים

לכל דבר שיש לו רגע התחלה – אדם, ארגון, מוסד ואפילו שנה – יש שנה אישית. השנה האישית מתארת את האקלים שבו פועלים: מתי נכון לפעול, מתי להמתין, ואילו נושאים עולים.
שנת 2026 היא שנה אישית 1, אנרגיה של התחלה וזריעת יסודות. החיבור לשנת ה׳תשפ״ו יוצר תדר 8 – חוק, אחריות ותוצאה. זו שנה שבה כל התחלה נבחנת: מה שנעשה מתוך תודעה נקייה ייבנה, ומה שנעשה בפזיזות יתפרק.

הבחירה תמיד בידיים שלנו

לכל מספר ולכל אות יש תוואי מואר ותוואי מוצל. אין כאן גורל סגור. אותה אנרגיה יכולה לבנות או להרוס. הבחירה היכן לעמוד על הקו היא של האדם בלבד.

כמו שנאמר בספר דברים, פרק ל׳ פסוק י״ט:
"הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ… וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים."

זה הפסוק שמחזיק עבורי את כל הנומרולוגיה הקבלית. לא ניבוי, לא קביעה – אלא אחריות. המספרים והאותיות לא מחליטים בשבילנו. הם רק מאירים. הבחירה – תמיד נשארת בידיים שלנו.