כורש, אחשוורוש וריזא:מי עשה היסטוריה ומי רק עבר בה?
האימפריה הפרסית אינה רק פרק היסטורי של כיבושים, גבולות וצבאות. היא מייצגת
מרחב תודעתי שבו נבחן שוב ושוב היחס בין רעיון למעשה, בין חזון פנימי לבין מימוש
חיצוני, ובין כוח שלטוני לבין אחריות מוסרית. דרך עץ החיים הקבלי ניתן להתבונן
בדמויות שלטוניות לא כאגדות היסטוריות בלבד, אלא כביטוי של מבנה נפשי ורוחני עמוק,
כזה שמסביר מדוע שליט אחד נחרת בזיכרון האנושי כמשחרר ואחר כשליט מתנדנד או כחלום
שלא התממש.
שלוש הדמויות הנידונות כאן – כורש בן אמביזס, אחשוורוש בן דריווש וריזא כורש
פהלווי – אינן רק בני תקופות שונות, אלא מייצגות שלושה דגמים תודעתיים שונים של
הנהגה. כל אחד מהם מציג מערכת שונה של מחשבה, שאיפת נשמה, דימוי עצמי, מניע נסתר,
עשייה, ייעוד רגשי, התנהלות יומיומית, מוקדי חיכוך פנימיים, כישורים מולדים
ופרסונה ציבורית. ההבדלים ביניהם אינם טכניים – הם מהותיים.
כורש בן אמביזס מציג דגם נדיר של שלטון שבו המחשבה קודמת לכוח. בספירת כתר,
המייצגת את עולם המחשבות, המניעים והאידיאלים המודעים, מופיע אצלו כתר 8. זהו כתר
של תודעה בשלה, מאורגנת ובעלת מודעות עצמית גבוהה. כורש אינו פועל מתוך תגובתיות
או דחף, אלא מתוך הבנה עמוקה של אחריותו. סגנון החשיבה שלו מאופיין ביכולת לראות
תהליכים רחבים, להבין את מקומו בתוך ההיסטוריה ולפעול מתוך שליחות ולא מתוך אגו
בלבד.
שאיפת הנשמה שלו, המתבטאת בספירת חכמה 9, מעידה על אמונה פנימית עמוקה בכך
שטובתו של הפרט קשורה בטובת הכלל. זוהי חכמה רוחנית, לא טקטית בלבד, חכמה הרואה את
האדם כחלק ממארג אנושי רחב. מכאן נובעת יכולתו של כורש לנהוג בסובלנות דתית, בכבוד
לתרבויות שונות ובאחריות כלפי עמים כבושים. הוא אינו רואה בכיבוש יעד סופי, אלא
אמצעי ליצירת סדר חדש.
בספירת בינה, המשקפת את השיח הפנימי, הדימוי העצמי והציפיות שאדם מציב
מעצמו, מופיע אצל כורש 4=13 בצדו המואר. זהו מספר של בנייה מחודשת, של אחריות ושל
משמעת פנימית. השיח הפנימי של כורש אינו שיח של הצדקה עצמית אלא של מחויבות: מי
אני, ומה מצופה ממני כשליט. כאן מתגלה אדם שמבקש ליישם בפועל דימוי עצמי של מנהיג
מתקן, לא של כובש אקראי.
בספירת הדעת הנסתרת, דעת 22, נמצא המנוע העמוק שמאפשר לכורש לממש את ייעודו.
הדעת היא המקום שבו ידע, הבנה ורגש מתלכדים לפעולה. ספירת הדעת מראה כיצד האופי האסטרולוגי של האדם בא לידי
ביטוי בצורת החשיבה ובהתנהלות שלו בחיים, ואצל כורש ניכר חיבור נדיר בין תפיסה רעיונית גבוהה לבין
פעולה מדויקת ויעילה. הוא יודע לא רק מה נכון לעשות, אלא כיצד לעשות זאת מבלי
לחרוג מהאידיאל שהציב לעצמו.
בספירת חסד–גבורה, המייצגת עשייה ותעסוקה, מופיע אצלו 5=14 בצדו המואר. זהו
שילוב של חירות ואחריות. כורש יודע לפעול בגמישות, אך אינו מאבד גבולות. הייעוד
הרגשי שלו, תפארת 8, מצביע על מערכת רגשית מאוזנת, שאינה נזקקת לראווה או לאישור
מתמיד. הוא פועל מתוך תחושת ערך פנימית יציבה. נצח 4=22 מעניק לו את הכוח לנצח –
לא כניצחון רגעי, אלא כהצלחה מתמשכת לאורך זמן. יסוד 9 מעיד על כישורים מולדים של
חיבור לאנושות ועל ראייה רחבה של האדם באשר הוא. מלכות 6 יוצרת פרסונה של שליט
הרמוני, כזה שמשדר יציבות, צדק ושיתוף. כך נוצר שלטון שנחרת בזיכרון האנושי לא כשל
של פחד, אלא כשל תקווה.
אחשוורוש בן דריווש מציג תמונה שונה בתכלית. גם אצלו ספירת הכתר היא כתר 9 –
מחשבה רחבה, פתוחה להשפעות רבות – אך ללא מרכז פנימי יציב. זוהי תודעה שמתפזרת
בקלות, מתקשה להתכנס לכיוון ברור. שאיפת הנשמה שלו, חכמה 9, מעניקה לו רוחב
תודעתי, אך הבינה, בינה 8, יוצרת דימוי עצמי ניהולי וקר, כזה המתמקד בתפקוד
ובשליטה ולא בזהות פנימית. השיח הפנימי שלו עוסק פחות בשאלה מי הוא באמת, ויותר
בשאלה כיצד עליו להיתפס בעיני אחרים.
בהיעדר דעת נסתרת מאזנת וברורה, המניע הפנימי של אחשוורוש נותר עמום גם
בעיני עצמו. חסד–גבורה 5=14 קיים אצלו כיכולת, אך החירות גולשת לחוסר גבולות. הוא
מתקשה להציב לעצמו מסגרת פנימית ברורה. הייעוד הרגשי שלו, תפארת 3, מבקש הכרה,
נראות וחוויה. זהו רגש שמתמלא דרך משתה, פאר וחיצוניות. נצח 8 מעניק לו כוח רצון
ויכולת להניע מערכות, אך הוד 2 מצביע על רגישות גבוהה להשפעות חיצוניות ועל קושי
בהתמודדות עם מתחים פנימיים. יסוד 5 יוצר חוסר יציבות בכישורים המולדים, ומלכות 5
בונה פרסונה בלתי צפויה, כזו שמגיבה למציאות במקום להוביל אותה. כך מתקבל שלטון
חזק למראית עין, אך פגיע מאוד מבפנים.
ריזא כורש פהלווי מייצג דגם שלישי – שלטון רעיוני ללא קרקע מוצקה. בספירת
כתר מופיע אצלו כתר 1, המעיד על מחשבה זהותית, רצון להוביל ולהיות ראשון, אך גם על
בדידות תודעתית. שאיפת הנשמה שלו, חכמה 3, מביאה יצירתיות ורעיונות חדשים, אך אינה
מגובשת לכדי אמונה עמוקה ויציבה. הבינה, בינה 5, יוצרת שיח פנימי של חיפוש מתמיד
אחרי חופש, קושי להתמסד בתוך דימוי עצמי ברור ויציב.
בספירת הדעת, דעת 6, ניכרת שאיפה להרמוניה ולשלום, אך זו מתקשה לעמוד מול
מציאות פוליטית מורכבת ולחוצה. חסד–גבורה 1 מעניקה יוזמה ואומץ, אך לעיתים ללא
איזון רגשי מספק. הייעוד הרגשי שלו, תפארת 9, הוא אידיאליסטי, אנושי ואוניברסלי,
אך נצח 1 מנסה לממשו לבד, ללא תשתית של כוח מתמשך. הוד 8 מעניק יכולת ביטוי
ושכנוע, יסוד 1 מצביע על כישורים של התחלה והתנעה, ומלכות 9 יוצרת תדמית מוסרית
בעיני העולם. אולם תדמית זו אינה מגובה ביכולת שלטונית יציבה, ולכן נותרת בעיקר
כסמל.
שלוש הדמויות הללו מלמדות שיעור עמוק: ההיסטוריה אינה מוכרעת רק בכוח צבאי,
כלכלי או פוליטי. היא מוכרעת באיכות החיבור בין מחשבה מודעת, שאיפת נשמה, מניע
נסתר ויכולת מימוש. כורש הצליח משום שחיבר בין כל שכבות עץ החיים ויצר רצף ברור
בין רעיון למעשה. אחשוורוש כשל משום שהחיבור נותר חיצוני ומבוסס רושם. ריזא נותר
כסמל משום שהחזון לא מצא קרקע ממשית.
זהו ההבדל הדק אך המכריע בין שלטון שנחרת בזיכרון ההיסטורי ככוח מתקן לבין
שלטון שנשאר כפרק חולף או כהבטחה שלא התממשה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה