אנדרטות על
גלגלים – יוסי אהרון מחולון משנה חיים וזוכר גיבורים
בשיחה
על: האם זיכרון של חלל צריך לעמוד במקום – או להמשיך לנוע ולהחיות לבבות?
יוסי אהרון נולד ב-1953 וגדל בשכונת ג’סי כהן בחולון כשהיא נאבקת בפשיעה, מחסור וחוסר אמון של צעירים בממסד. שם, בין מוסכים קטנים וחצרות של בנייני רכבת, הוא למד מהי אחריות קהילתית ומה כוחו של מבוגר שמראה לנער שבור שיש לו עתיד.
עשרים שנה כיהן
בוועד השכונה, וארבעים שנה מתנדב ללא הפסקה – דמות מוכרת של מי שמתקן, מחבר ומרכיב
מחדש לא רק מנועים אלא גם לבבות.
מאז 2018 הוא
יו״ר ארגון הנצחה שפועל בשיטה ייחודית: משיבים לחיים רכבי אספנות של חללי צה״ל
ונפגעי פעולות איבה, יחד עם נערים ונערות בסיכון. הנוער לומד מקצוע אמיתי – פחחות,
צבע, מכונאות, חשמל, תפירה וגרפיקה – ובעיקר לומד משמעת, אחריות, הקשבה, עבודת
צוות וכבוד. כל רכב הופך לאנדרטה נעה עם ייעוד: לשאת את שמו, פניו וסיפורו של
החלל, לעזור למשפחה להציג את מורשתו בפני הציבור, ולהזכיר בכל מפגש רכב וקהל
שהזיכרון הוא חי, דוהר ונוסע.
הסדנה פועלת
כבית שני. היא קמה בבוקר עם יעדים ומסתיימת בערב בתחושת הישג. תלמידים שנשרו מבית
הספר מגויסים מחדש אל משמעות יומיומית: מפתח שמסתובב בידיהם, נייר שיוף שמחליק
צלקת, קו צבע שמחיה קימור מכסה מנוע. כך נער שבא בלי תקווה יוצא עם מקצוע, ביטחון
עצמי וקשרים לתעסוקה, והמשפחה השכולה מקבלת כלי מלא אהבה שממשיך לדבר בשם הבן או
הבת.
יוסי מדגיש
שהמכונית איננה חפץ – היא סיפור. היא בית נייד שמחזיק זיכרון. כשמנוע חוזר לפעול
אחרי חודשים של שיקום, זה נשמע כמו לב שחוזר לפעום. וכשאנשים ברחוב עוצרים, קוראים
את השם שעל הדלת ושואלים מי היה, מתחיל שיעור אזרחי בחמלה, באחדות ובכבוד לחללים.
המפעל הזה שייך לקהילה: מתנדבים, משפחות, מוסדות ורשויות משתתפים יחד כדי לבנות
עתיד לצעירים ולשמור באהבה על העבר. כך פועל יוסי אהרון: הופך כאב לכוח, ועצב
לתנועה קדימה.
בכל פרויקט
נבנית קבוצת עבודה קטנה המשלבת בעלי מקצוע ותיקים עם נערים בתחילת הדרך. מתחילים
בפגישת היכרות עם המשפחה, אוספים תמונות ורסיסי סיפורים, קובעים את השפה העיצובית
ומשרטטים את תכנית השיקום. חלק מחפש חלקי חילוף נדירים, חלק מתעד תיקונים קודמים,
וחלק יושב עם האם או עם האח כדי לדייק משפט זיכרון שיודפס על הכנף. התהליך מדויק,
איטי ומכבד. אין קיצורי דרך כשמדובר בזיכרון.
יוסי מוביל את
הכל כמו מאסטרו: מעניק גב, מציב רף מקצועי, וסופג רגעי שבירה של נער שנזכר בבית
סוער או בכישלון ישן. אז הוא עוצר, מוזג מים, מדבר בגובה העיניים, ומחזיר מצפן
פנימי למקום. בסיום, כשהרכב יוצא לדרך בטקס קהילתי, עומדות זו לצד זו שתי משפחות:
משפחת החלל ומשפחת הסדנה. שתיהן מבינות שהחיים נמשכים, ושהדרך היפה לזכור היא
ליצור.
*מה חשיבותה של התוכנית היום ?*
התוכנית הזו
מאפשרת לאב אחד להשמיע קול של דור שלם.
רפי ארווס מספר
על בנו לא רק כדי לזכור, אלא כדי ללמד מהי אהבת אדם ומהי גבורה אמיתית – זו שנולדת
בלב, לא רק בשדה הקרב.
למה כדאי לי
להקשיב ליוסי אהרון
כי זו לא עוד
שיחה על הנצחה – זו הזמנה לראות איך זיכרון הופך למסלול חיים עבור בני נוער,
משפחות והקהילה. תשמעו על שיטה שמייצרת משמעות, מקצוע ואמון, ועל אנשים שהופכים
כאב לכוח.
מה מיוחד
בתוכנית עם יוסי אהרון
היא מציגה מודל
נדיר שבו אומנות השיקום, חינוך לב ונפש והנצחה מכבדת מתאחדים לפרויקט חי ונוסע. לא
תיאוריה אלא עשייה: סיפורים, תהליכים ותוצאות שמרגישים בידיים ובדרך.
השירים
שהושמעו בתוכנית:
שרית
חדד - כשלב בוכה
מילים:
יוסי גיספן לחן: שמואל אלבז
הטנדר
נוסע - שושנה דמארי
מילים:
יעקב אורלנד לחן: משה וילנסקי
חדווה
ודוד – הי הג'יפ
מלים:
חיים חפר, לחן: שמואל פרשקו
מישהו הולך
איתי - אברהם פריד
מילים: רמי
קידר, לחן: אפי נצר
עידן
רייכל – מעגלים,
מילים
ולחן: עידן רייכל
שיר עשרת הספירות
מילים:
שרון נריה בר-און, לחן וביצוע AI
יו"ר ועדת רדיו וחבר הנהלה באיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית


אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה