לידתו של המשפיע התנ"כי

משמעות לכל אות [צילום: פלאש 90] המשפיע התנ"כי מתאר יכולות מועצמות הקשורות לאדם, ליכולותיו ולתקופת חייו והקשורות באופן הדוק למקורותינו ▪  ▪  ▪ היה זה לפני כשבועיים, עת הוזמנתי על-ידי חבר יקר לערב על נושא מעניין בנומרולוגיה. למעט חברי, לא הכרתי אף אחד מהמשתתפים. יהיה מעניין, חשבתי לעצמי. בין שאר הנוכחים הייתה אישה, נחמדה, דעתנית וחדת לשון בשם ציפי. כאשר היא אמרה את דבריה, הרגשתי שמשהו חסר לי באנרגיה של דבריה. פניתי אליה ושאלתיה: "מה היה שמך בלידתך? מה רשום בתעודת הזהות שלך? האם ציפי או ציפורה?". "ציפורה" היא משיבה לי, "מדוע אתה שואל?" "אני עוסק בין השאר בתורת סוד האותיות" השבתי לה "ואני מנסה להבין מדוע ויתרת על שלוש אותיות בשמך - האותיות וו, ריש והא ובמקומם בחרת באות יוד". "אינני יודעת" היא משיבה לי, "הרגשתי שככה יותר נכון לי. השם ציפורה נשמע לי גלותי מידי, ארכאי, מין סבתא שכזו, ואילו השם ציפי, נשמע לי קליל, ישראלי יותר". "תודה על הסברך" אמרתי לה וראשי נמלא מחשבות.  ויתור על אותיות החבר המארח, המשיך את דבריו ואני הבטחתי לעצמי לברר את הסוגיה עם עצמי יותר מאוחר. כאשר הערב הסתיים, נכנסתי לרכבי והתחלתי עושה את דרכי לכיוון ביתי. המחשבות הציפו את ראשי. מדוע היא ויתרה על הוו, הריש וההא, תמהתי ביני לבין עצמי. מדוע ציפי במקום ציפורה. רגע, אמרה לי מחשבה אחרת, לך לגימטריה. אולי שם הפתרון. טוב, אז השם "ציפורה" נותן לנו את המספר 31=4. אבל, זה לא תאם את תוכן דבריה. כאשר היא הביעה את עצמה, היא לא פסקה מלהתלונן על האנשים בסביבתיות חייה ועל התנהגותם הלא מקובלת עליה. התבטאויותיה נשמעו לי כ"אני קורבן, לקחו לי, שתו לי, אכלו לי". ואז אמרתי לעצמי, בוא ונחשב את השם "ציפי". ציפי = 19. 19 הינו מספר קארמטי, מספר של שיעור אותו על האדם ללמוד. בינגו, חשבתי לעצמי. בדיוק כך היא נשמעה, כמו ציפי המתלוננת ולא כמו ציפורה היציבה והמחוברת לקרקע, כ-4. ואז, בעודי תוהה ביני לבין עצמי, צצה מחשבה חדשה. חז"ל מספרים בבראשית רבא כי בין השמשות, בין שישי לשבת, בשבוע הראשון של הבריאה ברא הבורא היקר ששים ריבוא נשמות. נשמות אלה החלו מתגלגלות בעולם ומאדם לאדם. טוב, נכון אמרתי לעצמי, הרי בעת קבלת מתן תורה למרגלות הר סיני, ניצבו אותם ששים ריבוא נשמות וקיבלו את התורה ממשה רבנו. אז מה? מה הקשר? מה הקשר בין ציפורה/ציפי לבין זה? לא היה ברור לי.  אינני יודע, אמרתי לעצמי, צריך לקבל תשובות. לחצתי על כפתור הרדיו דיסק וקולו האהוב של יוסי אזולאי מלא את חלל הרכב "אנא בכוח גדולת ימינך תתיר צרורה" הוא שר וצלילי השיר ומילותיו מלאו את חלל הרכב ואת ראשי. "תתיר צרורה" חשבתי. יש להתיר את צרור מחשבותי, לענות על השאלה. ברמזור אדום אחד, נשאתי את עיני רוחי למרום וביקשתי מהמורה הרוחני שלי, רבי שמעון [בר יוחאי] שיבוא לבקר אותי בחלום וילמד אותי את הסוגיה. הגעתי הביתה. אני מחנה את הרכב בחנייה שלי ועולה הביתה. ראשי מלא מחשבות. "שלום" אני אומר לרעייתי היפה ונושק לה בחיבה. "עייף"? היא שואלת וחיוך מלא רוך מאיר את פניה היפות. "כן", אני משיב "ראשי גם מלא מחשבות, היה לי מעניין הערב". "אז כדאי שנלך לישון" היא מציעה. "בהחלט" עניתי לה. לגמתי משהו קל ויאללה לישון. "רבי שמעון" אני אומר לעצמי ומתכוון אליו במחשבתי "אני צמא לדעת, האם אפשר לקבל שיעור?". נרדמתי. לפתע אני מוצא עצמי, מטייל בפקיעין. "האם אני חולם?" אני שואל את עצמי, "אולי, לא יודע". אני מטייל בסמטאות העתיקות ורגלי נושאות אותי אל עבר עץ החרוב הגדול ואל המערה שליד. אני נכנס פנימה, מחפש את פיסת הקלף המוכרת התקועה בקיר. במערה חשוך ואני מאיר את הקיר האחורי באמצעות תאורת הטלפון הסלולרי. הנה, אמרתי לעצמי, הנה פיסת הקלף, ולידו הלבנים אותם עלי לפרק, כמו בפעם הקודמת, על-מנת להעמיק אל המערה ולפגוש את רבי שמעון בתוכה. התחלתי לפרק לבנה אחר לבנה והפתח הלך והתרחב עד שהתאפשר לי להיכנס פנימה. ושם הוא היה, כרגיל, לובש לבן יושב על מחצלתו, מגילת קלף בידיו והוא שקוע בה.  "שלום עליכם רבי שמעון" אני אומר לו וליבי מתרונן בשמחה לראות את המורה הישיש שלי שוב. "עליכם השלום והברכה תלמידי היקר" עונה לי רבי שמעון ועיניו התכולות עזות המבע מחייכות אלי בחיבה. "מה הביאך אלי שוב במסע בין התקופות והזמנים?" הוא שואל אותי בחיוך. "התגעגעתי אליך רבי שמעון היקר" אני אומר לו. "אני שמח לשמוע" הוא משיב לי. "התרצה חרוב?" הוא מציע לי. "כן, אשמח, תודה רבה רבי, לכבוד הוא לי להתכבד בחרוב שניתן לי מידך הקדושה". "באהבה רבה, בני" הוא משיב לי. "וכעת, מה הביאך הלום, ספר לי". אני מספר לרבי שמעון את כל שהיה באותו הערב, על ציפי/ציפורה ועל הגימטריה של השמות ועל המחשבה על ששים ריבוא הנשמות. "מה הקשר" אני שואל אותו "בין שני הדברים האלה. אנ'לא מבין".  "בוא ונלמד" הוא אומר. "בוא ניקח שמות של אנשים מתקופת התנ"ך ונבין אותם". "וגם אותך" אני אומר לו בחיוך, "לא מוותר על בדיקת שמך, רבי שמעון היקר שלי". "טוב" הוא אומר לי בחיוך, "גם שמי".  "כידוע" הוא אומר "אדם הראשון נברא ביום שישי, ובהמשך, בין השמשות נבראו ששים ריבוא נשמות. כמו שאתה יודע, ואומר בהרצאותיך במילה 'נשמה' שתי האותיות 'שם' נמצאות במרכז המילה ומכאן שהשם הוא מרכז הנשמה, זה לא חדש לנו".  "מה שעוד ידוע לנו, כפי שאתה כותב בספריך ואומר בהרצאותיך" אומר רבי שמעון "לכל שם של אדם ומקום יש סוד והסוד טמון במספר הנומרולוגי של שמו". אני חושב על דבריו ובמחשבתי אני מתרגם שמות במהירות למספרים. אני מביט בו ואומר לו במהירות "ראה רבי שמעון, 'אברם' הוא 9, שנתן לו את כח היצירה והתבונה, את מבט העל על העולם ואת הגילוי של הבורא האחד והיחיד ולא הפסילים והצלמים וגם את הכח להציל עצמו מהכבשן אליו השליך אותו המלך נמרוד הרשע ולא נשרף, ושנוי שמו ל'אברהם' 5=14 נתן לו את יכולת ההולדה והפריון. 'שרי' =7, מהלבד שלה, של ה-7, שינוי השם ל'שרה' הביא לה את יכולת המנהיגות ואפילו אברהם נצטווה על-ידי הבורא לשמוע בקולה ואת יכולת ההולדה, כי הרי השם 'שרה', נותן לנו 1. והמספר 5=14 הוא המלך 'דוד', יפה התואר והשובב, 'וחוה' המתקרבנת היא 1=19" ועוד ועוד ועוד, כך כמעט כל שם של אדם או מקום עליו מספרים לנו בתנ"ך. "בדיוק כך" הוא אומר לי. "הבנת נכון. הנה, רואה אתה, לבדך הגעת לידע ללא עזרה שלי". "לא כל כך בטוח אני אומר לו. בלעדיך מורי היקר רבי שמעון, לא הייתי מגיע לידע הזה. עובדה, שמך, 'שמעון' מסתכם ל-7, ושבע מתאר אדם חכם שידע לעמוד על במה ולהעביר את הידע והחוכמה שלו לאחר".  "תודה על מחמאותיך, יקירי" אמר רבי שמעון, "וכעת, אני מפנה אותך לעוד נקודה שכדאי לך לזכור. בתקופת האבות וגם בתקופתנו נקרא האדם בשמו ובשם אביו, בתקופתכם יש דבר כזה המכונה שם משפחה. שם לב לכך".  "וכעת, אני מבקש לשאול אותך שתי שאלות אחרונות, אפשר?" "כן, שאל בני" עונה לי רבי שמעון "ואשיב לך". "החלטתי לקרוא למשפיע של האישיות בשם "המשפיע התנ"כי", מה דעתך? "השם נכון וממצה את המושג" ענה לי רבי שמעון. אני מוסיף ושואל: "האם נכון הוא לומר שהיכן שהמספר מופיע, אם בספירת הכתר, מספר המחשבות, או בספירת הבינה, השם הפרטי, בספירת התפארת, מספר הייעוד, המשפיע התנ"כי צובע אותו בנוסף למהות המספר, המשפיע האסטרולוגי והמשפיע הטארולוגי גם בצבע המשפיע התנ"כי? האם שם הגיבור התנ"כי אותו אבחר ייתן לנו תובנה נוספת על מהות המספר?". "נכון, אמת ויציב" עונה לי רבי שמעון, "זו הדרך הנכונה להתבונן במשפיע התנכ"י ואני אוהב את השם שבחרת". "תודה על השיעור, רבי שמעון היקר" אני אומר לו "היה נהדר ללמוד איתך שוב" ומחבקו חיבוק אוהב. "היה מאד מעניין לארח אדם יקר מתקופתך, אתה מוזמן לשוב וללמוד עימי כשתהיינה לך שאלות מעניינות, היה שלום ושוב לך לתקופתך" משיב לי רבי שמעון ומחבקני בחזרה. אני יוצא מהמערה, מביט בו פעם אחרונה, ורבי שמעון חוזר ולוקח את הקלף ואת הקולמוס, טובלו בדיו וממשיך בכתיבתו. אני מחזיר את האבנים למקומם ויוצא לרחוב. רוח קלילה מנשבת והשחר החל להאיר. פתאום אני מוצא עצמי במיטתי, מתעורר ומתמתח וראשי מלא במחשבות וידע חדש. "אחלה שיעור" אני אומר לעצמי "רבי שמעון בא אלי לחלום כמו שביקשתי ממנו, איזה רב נפלא ונהדר וכמה רבה חוכמתו". אני מרים עיני למרומים ונושא תפילת תודה לבורא עולם היקר, האוהב, האהוב והמיטיב, שהכל נעשה בדברו. בעוד כל הידע מהשיעור טרי במחשבתי ואני זוכר את החוויה שזה עתה חוויתי, אני משכים קום אל מחשבי ומעלה על הכתב את הסיפור וההגדרה של המשפיע התנ"כי. המשפיע התנ"כי המשפיע התנ"כי מתאר יכולות מועצמות הקשורות לאדם, ליכולותיו ולתקופת חייו והקשורות באופן הדוק למקורותינו.  בחינה של מאורעות התנ"ך מגלה, כי עבור כל דמות בעלת משמעות בהיסטוריה ובמורשת של עם ישראל ניתן שם. הכתובים לא מסתפקים בהענקת השם, אלא מפרטים את הסיבות והמשמעויות שלו. החל מאדם וחווה בגן העדן, כך לגבי אברם ושרי עת הם הופכים לאברהם ושרה, ואפילו משה, שהיפוך סדר האותיות נותן לנו השם, תרתי משמע כפול ומכופל. שינוי השם המשמעותי ביותר זהו כמובן יעקב אבינו שאמנם נולד בתור יעקב אבל הפך במרוצת חייו לישראל.  מכאן אנו למדים כי לשם הפרטי השפעה על גורלנו וייעודנו. במקרה של סיפור יעקב אבינו, אנו נתקלים בסיפור דודו, הלא הוא לבן הארמי. לבן מרמז על טוהר וארמי בימי קדם מרמז על ייחוס והשתייכות לעם חזק ובעל השפעה. היפוך האותיות נותן נבל ורמאי. פענוח נכון של השם חושף בפנינו את אופיו האמתי של בעל השם. במקרה של יעקב אבינו, הרי שבשם ישראל ניתן למצוא את הרמזים לכל 3 האבות ו-4 האימהות. י עבור יצחק ויעקב, ש עבור שרה, ר עבור רבקה, א כמובן אברהם ו ה-ל עבור לאה. והנה לאחר 2,000 שנה העם הנפלא והמיוחד הזה נקרא ישראל. השם שהוענק ליעקב אבינו לאחר שינוי שמו שעבר במהלך חייו רמז על העתיד לצאת מזרעו.  עכשיו, שהבנו שיש משמעות לשם, אפשר להתקדם צעד אחד קדימה ולבדוק את הקשר שלנו, של כל אחד ואחת מאתנו, למקור התנ"כי. במונחים של טארונומרולוגיה מכנים זאת "המשפיע התנ"כי".  כיצד התהליך עובד? לכל דמות מן התנ"ך ניתן שם אותו ניתן להמיר לגימטרייה. המספרים שיתקבלו יספרו על תכונות אופיו. אז אם נחזור לציפי/ציפורה, מה אפשר ללמוד על המשפיע התנ"כי של שמה הפרטי? כבר חישבנו את מספר השם הפרטי. ציפורה נותן לנו 4=31 וציפי נותן לנו את המספר הקרמאטי 19. המשפיע התנ"כי של 4 הינם "פרעה" ו- "יהושע". מספר 4 על-פי המשפיע התנכ"י מתאר אדם כפי שמתוארים פרעה ויהושע במקרא כמנהיגים פיזיים עוצמתיים שידע להפוך באמצעות תהליכים רעיון להצלחה. בפן החיובי, ה"יהושע" שבה מצליח לבטא את היכולת האין סופית לייצר הצלחה ובמיוחד את יכולת המנהיגות הפיזית. בפן השלילי, ה"פרעה" שבה מתאר אדם המנצל את כישוריו הפיזיים, את ה"פה רע" שבתוכו, להשתלט, להתעקש, לבקר ולרדות באחר.  ואילו המשפיע התנ"כי של ציפי, 19, הינו "חוה". מספר 19 על-פי המשפיע התנ"כי מתאר אדם כפי שמתוארת חוה כאדם הנוטה להציג עצמו כקורבן. או אדם שחווה קורבנות. בפן החיובי, ה"חוה" שבה מצליח לבטא את ההתחלה של יצירת החיים וכפי שמכונה במקרא - אם כל חי. בפן השלילי, ה"חוה" שבה מתארת אדם הנוטה להציג עצמו כקורבן ולהאשים את האחר בכישלונותיו. כמתואר במקרא "הנחש השיאני ואכל".

פשע או שפע? זאת השאלה.

הכול צפוי והרשות נתונה. כך דרשו חכמים וכך זה בחיים. כל אחד ואחת מאתנו מגיעים לעולם עם ייעוד. מרגע הולדנו ועד לסיום חיינו אנו נדרשים כל העת לקבל החלטות בדרך להשגתו ומימושו של הייעוד. ככל שנשכיל לקבל את ההחלטות הנכונות, כך נלך ונתקרב אל אותו ייעוד שלעיתים יכול להיות מאוד חמקמק. אז איך יודעים מה הוא אותו ייעוד? איך יודעים לקבל את הרשות הנכונה?

כבר בספר בראשית, מיד עם סיום בריאת העולם, נדרש האדם לקבל החלטות. לטעום מהפרי האסור או לא? ללכת עם הלב או עם הראש? להודות או להכחיש? למותר לציין כי בראשית היה לאדם את כל השפע שבעולם. גם בריאותית, הרי הוא היה צפוי לחיי נצח, וגם חומרית, הרי כל גן העדן עמד לראשותו. אלא שברגע שהוא קיבל את ההחלטה הלא נכונה, באותו הרגע השפע הפך לפשע בדמות החטא הראשון, עליו כולנו משלמים עד היום.

גם בהמשך הדרך, אנו נתקלים באין ספור מקרים של דילמת שפע מול פשע. הנה יעקב אבינו, שהתברך בשפע רוחני, לא עמד בפיתוי וחמד גם את השפע החומרי בדמות הבכורה. על כן הוא עשה שימוש באמצעים של "פשע" כגון מכירת נזיד העדשים לעשו ולאחר מכן בהתחזות אליו על מנת לזכות בברכה של אביו, יצחק אבינו. המחיר של אותו פשע היה נישול מהשפע וגלות ארוכה ומייגעת של 14 שנה אצל לבן הארמי. בהמשך, עובר יעקב תיקון וכתוצאה מכך מקבל שם חדש, ישראל. אלא שבכך לא תמו צרותיו. שכן, אמנם הוא שינה את השם כתוצאה משינוי הגורל, אלא שגם השם החדש מכיל בתוכו דילמה. המובן הראשון הוא מובן של מלחמה ישרא-אל. ככתוב בבראשית ל"ב כ"ט כט וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל  כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים וַתּוּכָל. שרית מלשון מלחמה ושררה. מאבק חיצוני עם המלאך ומאבק פנימי להשתחרר משליטת היצרים. המובן השני הוא לחלק את המילה אחרת. ישר-אל. כלומר, ישירות, פנים אל פנים, ביושרה, בהגינות ובאמת. ואכן, לאחר שינוי השם זכה יעקב לשפע חומרי מחד בדמות נחלה ורכוש, אבל גם לפשע בדמות הצרות שהביאו עליו בניו, עת מכרו את יוסף בנו האהוב. רק בערוב ימיו, עת הבנים עשו "סולחה", זכה יעקב לא רק לנחלה אלא גם למנוחה.

בימים אלו ממש, ניתן לראות  כיצד נוחי דנקנר, נלחם על השפע שלו. בצד החומרי, זהו מאבק על מפעל חייו, תאגיד הענק  IDB, שנמצא בין מצב של פשיטת רגל לבין מכירה כפויה לבעלי החוב. בתחום האישי, הוא נלחם על המוניטין האישי שלו. ברקע, ככל שיותר ויותר פרטים נחשפים, אנו עדים לעובדה המצערת שבדרך להשגת השפע בחר נוחי דנקנר בשיטות של פשע ועורמה על מנת להשתלט על חברות, לשנות מספרים ולשפר מאזנים. השיעור שהוא עובר היום, מגיל 48 ואילך,  (מה שאנו הנומרולוגים מכנים ה"תיקון האישי") בא "להכניס" אותו לתלם על-מנת מצד אחד להימנע מניצול הזדמנויות לא כשרות ודריסת האחר ומצד שני לממש את ייעודו הנעלה בתחום העסקי כמפורט על-פי מזלו האסטרולוגי עקרב. יחד עם זאת, אם יבחר, להיכנע לאנרגיה השולטת בו בתקופה זו במפת תקופות החיים (1=19) להמשיך ולהפוך אחרים לקורבנות התנהגותו. עלולה בחירה התנהגותית זו בסופו של דבר לגרום לנפילתו.

במישור המקצועי שלי, אני נזכר בלימור. לקוחה שפנתה אליי לפני מספר שנים על רקע קשיים בחיי המשפחה. למרות היותה בעלת קריירה משגשגת של עיצוב גרפי, היא סבלה מבעיות משפחתיות. גם בעלה וגם חמותה הפגינו כלפיה בוז וחוסר הערכה. לפניי היה מקרה קלאסי של שפע חומרי מצד אחד מול פשע רוחני או רגשי מצד שני. במקרה הזה, היחס לו היא זכתה או כך לפחות היא חשה היה של פשע רגשי כלפיה מצד הקרובים לה ביותר.

לאחר בחנתי לעומק את כל מרכיבי מפתה על פי תורת הטארונומרולוגיה כפי שראיתי על גבי עץ החיים הקבלי - החל משמה המלא, תאריך הלידה ושמות הוריה חוסר האיזון במפתה בלט מאוד. יתרה מזאת, לימור ספרה לי שאיננה אוהבת כלל את השם איתו היא נולדה. כל תקופת היותה בגן ובבית הספר כינו אותה "סבון לימור" על שם הסבון הנמכר באותה תקופה. המלצתי לה לבצע שינוי שם. השם שהתאים לה ועזר לאזן את מפתה, היה תהלה.  תחילה נתקלתי בהיסוס, שכן שינוי שם זה מהלך מאוד דרסטי שגם בולט מיד כלפי הסובבים. אלא שמצבה היה כל כך קשה שהיא נאותה לשתף פעולה. שינוי השם למעשה איזן את מפתה ואיפשר לה לממש את הפוטנציאל הגלום במפת אישיותה  . התוצאות לא איחרו לבוא. כעבר שנה, ערב חג החנוכה, קיבלתי טלפון מרגש. על הקו הייתה תהלה שהודתה לי בחום וסיפרה על השינוי החיובי שחל במערכת הזוגיות בינה לבין בעלה ועל היחסים החמים שהתפתחו עם חמותה. עבורה זה היה בגדר נס חנוכה, עבורי, זה בסך הכל עוד יום בעבודה. יום בו עזרתי לעוד נפש בישראל לצאת מחושך הכאב אל אור האהבה.
האם גם אתם משוועים לניסים? האם גם לכם יש חסמים בחיים? צרו עמי קשר עוד היום וביחד נתקדם להגשמת החלום.
 

אותות ומופתים בין המילים

המוטיב של הדלקת האור, שעומד במרכז חג האורים, חזר על עצמו שוב ושוב במקורות השונים.

אנחנו נדרשים להדליק אור במקומות החשוכים שבחיינו האישיים והקולקטיביים כאחד.

באמצעות הדלקת הנרות הסימבולית, ניתן להדליק את האור שנפש פנימה ובכך לשפר את הטעון שיפור

▪  ▪  ▪

הבורא יתברך, ברצונו להנחיל לחברה האנושית חכמה ודרך ארץ, בחר לעשות זאת באמצעות התנ"ך. במילים אחרות - תרתי משמע - הצופן שדרכו בחר האלוהים לתקשר עם בני האדם זה באמצעות המילים. כשמדברים על התורה ששבעים פנים לה - הכוונה לכל אותם רבדים גלויים וסמויים שנחבאים בין הפסוקים ובין האותיות. מכאן גם שלכל מילה, בין כתובה ובין מדוברת, יש משמעויות להקשר הישיר והגלוי. פיענוח מלפני ומלפנים של כל אותן מילים, יסייעו בעדנו להבין טוב יותר את ייעודנו בחיים.

ראשית דבר
כבר בתחילת דברי הבורא, בספר בראשית פרק א פסוק 3, נאמר: " וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי-אוֹר". מכאן אנו למדים, שההוצאה לפועל של רעיון הנה באמצעות המילים. אומנם אנחנו כאין כאפס ביחס לבורא עולם, אבל ברגע שצץ לנו רעיון בראש ואנחנו אומרים אותו לחבר או מכר שנמצא בקרבתנו או לחלופין מעלים אותו על נס מעל גביי נייר או באמצעות סרטון שבו אנחנו מתועדים מבטאים את הרעיון במילים, הוא כבר לא בלעדי לחלוטין. הוצאת הרעיון המתועד, אם על ידינו ואם על-ידי צד שלישי, אל הפועל יוצר הלכה למעשה את המציאות סביבנו. לפנינו אם כן משולש הבריאה האנושית: מחשבה, ביטוי מילולי שלה, מימושה בפועל.

איזו מן מילה?
המילה, כל מילה, הנה סך האותות המרכיבות אותה. כל אות מהווה יחידה אנרגטית בפני עצמה, ומכילה 3 פנים. צורה כתובה, כפי שהיא באה לידי ביטוי מעל גבי הנייר. ערך מספרי שלה. הצליל של הגייתה. ליודעי הסוד שבינינו נוסיף ונאמר שזוהי בדיוק כוונתו של אברהם אבינו, בכותבו בספר היצירה, המיוחס לו, את הפסוק הפותח את הספר "בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק י"ה יהו"ה צבאות את עולמו בשלושה ספרים בסֵפֶר סְפָר וסיפוּר".

בעוד הפן הראשון והשלישי, הכתוב והמושמע של האות, יחסית מוכרים, הערך המספרי מצריך קצת יותר תשומת לב. הערך המספרי מתקבל מהגימטרייה, שהופכת כל אות למספר, ומחיבור המספרים שמחברים את המילה השלמה בכדי להבין את המשמעות האנרגטית שלהם. חשוב לציין חזור וציין כי לכל מילה, כתובה והגויה כאחד, יש משמעות נומרולוגית.

אור, חושך, ומה שביניהם
אין כמו שירה הנפלא של שרה לוי תנאי "באנו חושך לגרש" על-מנת להבין את העיקרון המנחה של מלחמת האור בחושך ב-8 ימי חג החנוכה:

באנו חושך לגרש,
בידינו אור ואש.
כל אחד הוא אור קטן,
וכולנו אור איתן.

סורה חושך, הלאה שחור!
סורה מפני האור!

ראשית האור והחושך, כפי שכבר רמזתי בתחילת דבריי, כבר בראשית של ספור הבריאה בספר בראשית:

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ: וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד (בראשית א' א-ה).

כלומר, העולם נברא בחושך ובתוהו ובוהו. החושך, משורש ח-ש-ך, הוא מצב של העדר, לא ניתן להבחין בשם דבר, ריק מוחלט. האור לעומת זאת, הוא מצב של בהירות. הכול גלוי, ללא היעלמויות או הסתרה. העולם לעומת זאת, מקורו בלשון נעלם. תוהו ובוהו ביוונית זה כאוס, או תהום בלשון התורה. התהום רוחשת כוחות רוע ואופל ובולעת לתוכה ללא הבחנה גם את הטוב.

באמצעות האור מובחנים כוחות הרוע שמקורם כאמור בחושך, וניתן להשתלט עליהם ולהשליט תחתם את הטוב והראוי. על-פי המסופר בסיפור בראשית, העולם נברא במצב של "וחושך על פני תהום". האלוהים מצווה "ויהי אור" בכדי שניתן יהיה להתחיל לעשות סדר בתוהו ובוהו. המציאות, מלשון נמצא, מושתת על כך שבאמצעות האור אנו יכולים להבחין במה שנמצא ולארגן אותו בצורה שתסייע לנו.

הבריאה בצל החנוכה
בחג חנוכה אנחנו מציינים וחוגגים את ניצחונם הצבאי הניסי של החשמונאים במאה השנייה לפני הספירה על האימפריה הגדולה בעולם באותם ימים - ממלכת יוון. אולם חשוב הרבה יותר מכך - בחנוכה מציינים את ניצחון התורה וערכי היהדות על פני הערכים הזרים שניסו לכפות עלינו היוונים. גם בחלוף 2,000 שנה מאז אותם מאורעות, מלחמת האור בחושך נמשכת במלוא עוזה. כל אחד נאבק בתוכו פנימה אל מול יצריו וכולנו "כנר אחד" אל מול התרבות המיובאת והרדודה שאורבת מעבר לכל פינה.

המוטיב של הדלקת האור, שעומד במרכז של חג האורים, חזר על עצמו שוב ושוב במקורות השונים.

אנחנו נדרשים להדליק אור במקומות החשוכים שבחיינו האישיים והקולקטיביים כאחד.

אדם נבון יתייחס לחג כאל הזדמנות נוספת לבחון את אורחות חייו. באמצעות הדלקת הנרות הסימבולית, הוא יכול להדליק את האור שנפש פנימה ובכך לשפר את הטעון שיפור, להסיר את הרוע ולהרחיב את להבת הטוב.

במישור החברתי, משמעות הדלקת האור זה להחזיר את האחווה והרעות ההדדית שבזכותן העם היהודי החזיק

ועדיין מחזיק עמד במשך 2,000 שנות גלות. כוחנו נמצא ב"ביחד", בערבות ההדדית שבין אדם לחברו, בין אדם לעמיתו ומעסיקו, השכנים, הנהגים בכבישים וכמובן האישה והילדים. האכפתיות פירושה לרצות ולשאוף שגם לזולת יהיה את הטוב ביותר, גם במחיר של ויתור על האינטרס האישי הצר לטובת חברים והמכרים מסביב.

"כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן" - אנוכיות וניכור יכולים להביא לסוג של הנאה וסיפוק (אור), אבל לעולם הוא יישאר קטן וסופו להעלם מהר ולהשאיר ריח רע. רק באחדות האור נהיה איתן!!

האותיות של חג האורות
כעת נבדוק מספר מילים משמעותיות הקשורות לחג החנוכה. פיענוח המארג המופלא של אנרגיית המספרים האלה יאפשר לנו לגלות פן נסתר וסודי המשלים בצורה כל כך יפה את המילה. זה למעשה ה"אות" שמאחורי האות.

אז, כמה ימים אנו חוגגים את חג החנוכה? שמונה ימים. כמה נרות אנחנו מדליקים במשך כל ימי החנוכה? 44 נרות. אם נחבר 4+4, קיבלנו שמונה.

כעת ניקח את המילה חנוכה ונבדוק את הערך הנומרולוגי של המילה חנוכה, ח=8, נ=5, ו=6, כ=2, ה=5. נחבר: 8+5+6+2+5 נקבל 26, 2+6 = 8.

בנומרולוגיה המספר 8 מסמל לנו אנרגטיות, שאיפה להצלחה לכוח וסמכות, יכולת הסתגלות גבוהה. המספר מייצג מלך בביצוע, תכליתי, מעשי, הישגי, רכושני,חזק ועוצמתי.

בנומרולוגיה הקבלית-יהודית הספרה 8 מסמלת את האינסוף. היא מסמלת את הנשמה שמעבר לעולם הגשמי. את האינסופיות של הנצח.

בשפה המתמטית, צורת הספרה 8 כשהיא שכובה על צדה היא סימן האינסוף. במתמטיקה ידוע כי האינסוף לא קיים בתוך העולם החומרי. האינסוף קיים רק בשכל שלנו. כי הלוא במציאות יש סוף גם לטיפות שבים, גם לגרגרי החול שבחוף וגם לכוכבים שבשמים. במציאות הכול מדיד ושקיל וניתן לספירה באופן פוטנציאלי.

לכן 8 מסמל את האינסופיות שלא נמצאת בעולם הגשמי, אלא קיימת בעולם האמיתי, שהוא העולם הרוחני. האינסוף קיים וניתן לתפיסה רק במימד של הרוח. בקבלה, אלוהים מיוצג על-ידי המונח אינסוף. גם צורתו של ה-8 מרמזת על שני עולמות- שני עיגולים- עולם של מטה שנושק בצורה מושלמת לעולם של מעלה.

זרקור על האור
המילה "אור" נותנת לנו את הערך 9. כך גם המילה "מכבי" וגם הפסוק שראשי תיבותיו נותנים לנו את המילה "מכבי" שמות ט"ו פסוק י"א, " מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה" כנ"ל גם אותיות המילה "אמת" בגימטרייה שוות 9. מכאן אנו לומדים שהספרה 9 מסמלת את האמת (כהיפוכה של הספרה 6, המסמלת את השקר).

בנומרולוגיה המספר 9 מייצג לנו מספר מאסטר, מלך המורה האוניברסאלי, נתינה ללא גבולות, רוחב לב אין סופי, רחב אופקים, רוחנית ברמה גבוהה, חכם, מחונן, ממציא, "בורא מציאות", הישרדותי, מנהיג העולם הגדול, רואה הכול בגדול, אחריו הולכים באש ובמים.

בנומרולוגיה הקבלית-יהודית 9 מייצג עולם שהוא לכאורה עולם של לא-כלום, כי אין בו דבר מוחשי או נראה, בדיוק כפי שהאלוהים אינו מוחשי ואינו נראה. אפילו האינסוף (הספרה 8) איננו קיים בעולם זה,

אלא רק האלוהות ללא כל כינוי זה או אחר; כי גם "אינסוף" הוא כינוי מסוים לאל, 

כשלמעשה אין לו שום כינוי כלל וכלל.

גירוש החושך
המילה "חושך" לעומת זאת, נותנת לנו את הערך המספרי 19, המסתכם לספרה 1. מספר 19 מספר לנו על שיעור קשה, שיעור הקורבנות, חוב הערך העצמי והזהות. קיימת תחושת הקורבן השזורה לאורך החיים ותחושת אפסיות וקושי להצליח לבד תוך ניצול הזדמנויות בלתי כשרות. מספר זה מאופיין כלפי חוץ ע"י עוצמות או חולשות אדירות, המלוות בחוסר ביטחון עצמי ורגשי נחיתות עם קושי לביצוע.

באפשרות של כל אחד מאתנו לגרש את החושך ולהרבות אור בחייו ובחיי הסובבים אותו. אין משימה נעלה מזו. יש לזכור את משימתנו העיקרית בעולם - באנו חושך לגרש. הרי כבר דרשו חכמים שגם מעט האור יגרש את הרבה החושך.
ויהי אור!!